השמורות הפראיות בטנזניה

טנזניה שופעת בשמורות טבע מהיפות בעולם אשר מכסות קרוב לרבע משטחה. כדי לעשות קצת סדר, הכנו עבורכם רשימה של שמורות הטבע והפארקים הלאומיים הרבים שמציעה טנזניה למטייל בה.

סרנגטי (Serengeti National Park) – פארק זה, המפורסם ביותר באפריקה, ממוקם בחלקה הצפון מערבי של טנזניה. שמו ("הערבות האינסופיות") ניתן לו על ידי שבט המסאי ואכן הוא מאופיין במישורים אינסופיים של סוואנה בעוד חלקו הצפוני הררי יותר וסלעי. ברחבי הפארק ששטחו כ-2/3 ממדינת ישראל זורמים מספר נחלים המהווים מקור מים לחיות הסוואנה ובית גידול לאוכלוסיית תנינים והיפופותמים. לא במקרה הוא זוכה לפופולריות עצומה: זהו הפארק המגוון בעל כמות בעלי החיים הגדולה בעולם: 30 מינים של אוכלי עשב (פרסתנים, מכפילי פרסה) שבראשם מיליון גנו, חצי מיליון צבאי תומפסון ורבע מיליון זברות. עדרי בופלו, צבאי טופי, גירפות, פילים ומעט קרנפים וריכוז הטורפים הגבוה בעולם: אריות, נמרים, צ'יטות (ברדלס), צבועים מנוקדים, תנים, זאבים ונשרים. זהו גן עדן לחובבי הצפרות ובו למעלה מ- 500 זנים שונים של ציפורים, כמחציתן נודדות.

פארק לאומי רואהה (Ruaha National Park) – משתרע על פני 12 אלף קמ"ר בליבה של טנזניה והוא מציע למבקרים בו נופים מגוונים- מאזורים הרריים ועד סוואנות יבשות רחבות ידיים עם עצי באובב אדירים. המוקד העיקרי של הפארק הוא נהר הרואהה הזורם בו (עליו קרוי הפארק), המהווה מוקד משיכה לבעלי החיים, בייחוד בעונה היבשה, לשמחתם של התנינים השוכנים בו. זו שמורה לא מתויירת במיוחד, וידועה בעיקר באוכלוסיית הפילים הגדולה הכוללת כ10,000 פילים – ריכוז הפילים הגדול ביותר במזרח אפריקה. אטרקציה נוספת הן כלבי בר הנמצאים בסכנת הכחדה. מרכבי שטח המתקדמים על רשת דרכי עפר ניתן לצפות באלפי באפלו, זברות, ג'ירפות, אנטילופות, אימפלות, קודו עם קרניים מסולסלות (שהוא גם סימלו של הפארק), צבועים מנוקדים ומפוספסים ואולי גם קרנף או שניים.

שמורת נגורונגורו (Ngorongoro National Park) – זוהי אחת השמורות המיוחדות בעולם בשל העובדה שהיא שוכנת במכתש אשר נוצר מקריסתו של הר געש קדום. בשנת 1978 היא הוכרזה ע"י ארגון אונסק"ו כאתר שימור עולמי והנסיעה במורד המדרונות התלולים שגובהם 600 מטרים – מתבצעת רק באמצעות רכבי 4X4 . הביקור בשמורה הוא חווית בראשית של פעם בחיים המספקת מפגש עם עולם הטבע והחי הקדמון אשר נשמר ללא שינוי לאורך השנים. זוהי מערכת אקולוגית סגורה ששטחה 260 קמ"ר הכוללת כמעט את כל בתי הגידול באפריקה: סוואנות, אגמים, ביצות, יערות ומגוון עשיר של בע"ח: בבריכות המים היפופותמים, באגמי הסודה להקות פלמינגו, ביער הגשם בשולי המכתש פילים, באפלו, צבועים מנוקדים וגם קרנפים שחורים, סברות, גנו, תאו אפריקאי, מיני אנטילופות ומגוון רחב של עופות

פארק לאומי גאמבה ( Gamba National Park) – זהו אחד המקומות הטובים ביותר באפריקה לראות מקרוב ולעקוב אחר קופי השימפנזים, אשר נחקרו לראשונה בשנות ה60 ע"י חוקרת הטבע המפורסמת ג'ין גודול במחקר שנמשך עד היום. למרות שלא פשוט להגיע לשמורה זו השוכנת על שפת אגם טנגנייקה – היא מציעה חוויה שונה ובלעדית, והצפייה בחיות הבר בטיול רגלי היא שינוי מרענן מנסיעה ברכבי הספארי. השימפנזים, כמובן, הם האטרקציה העיקרית, וברחבי הפארק ניתן לצפות בפעילותם והתנהלות חיי הלהקה. הם מורגלים לנוכחות בני אדם ואפילו יתקשרו אתכם במבטים. אך מלבדם הפארק משמש כבית גידול למינים נוספים של קופים כגון קופי קולובוס האדומים, קופי זנב אדום ובבוני חוף בצבע זית שנמצאים בהמוניהם. בפארק הזה גם כ 200 זנים של ציפורים שונים ומיוחדים. היער מחולק ע"י 13 זרמים היורדים מטה לחופים חוליים, ומראה המדרונות המיוערים מהחוף הוא מרהיב. אחרי רדת החשכה מאות סירות מוארות מנקדות את האגם תחת השמיים הליליים.

שמורת סלו (Selous Game Reserve) – השמורה הממוקמת בדרום טנזניה היא הגדולה ביותר בטנזניה (פי 4 מסרנגטי) והשנייה בגדלה בעולם, ומשתרעת על פני 55.000 קמ"ר של נופים מרהיבים. היא אינה פארק לאומי אלא אזור שימור אשר הוכרז בשנת 1922 ונקרא על שמו של קפטן פרדריק סלו – חוקר, סופר, צייד ושומר טבע (ניגוד שהיה אפשרי באותם ימים). עורק החיים של השמורה הוא נהר רופיגי, אחד מנהרותיה הגדולים של אפריקה (במקומות מסויימים רוחבו עולה על קילומטר!) החוצה את השמורה לכל אורכה ושלוחותיו יוצרות רשת לגונות, בהן משתכשכים היפופותמים, תנינים ושפע עופות. האריות נוהגים לארוב לחיות המגיעות לעת ערב לשתות. החלק מדרום לנהר סגור למבקרים והספארי מתבצע רק בחלקה הצפוני. ובניגוד לשאר שמורותיה של טנזניה זוהי שמורה מעוטת מבקרים (פחות מ- 5,000 בשנה) והסיור במרחבים הבתוליים מרגיש כמו חוויה אותנטית בשמורת בר שיד אדם טרם נגעה בה. התנועה אינה מתבצעת בדרכים מסומנות וניתן לנסוע ללא הגבלה, מה שמאפשר גישה קרובה ובלתי אמצעית לבעלי החיים. סלו היא הסוד השמור של אפריקה וכשתטיילו בה יש סיכוי שיעברו ימים שלמים בלי שתפגשו אף תייר – רק טבע במלוא עוצמתו.

אגם מניארה (Manyara National Park) – הוא חלק מהשבר הסורי אפריקאי. זוהי ימת סודה (אגם בעל חומצה בסיסית) מוקפת פסגות געשיות משוננות, הידועה בעיקר בשל להקות הפלמינגו המקננות בה בעונות הגשמות. זהו גן עדן לחובבי הצפרות, כי המקום משמש כבית גידול ל-400 זנים שונים של ציפורים, ביניהן גם ציפורי מים כגון: חסידות, שקנאים, קורמורנים ועוד. בנוסף, תוכלו לחזות באריות ונמרים נחים להם בין העצים וגם ברדלסים, פילים, קופים כחולים, איילות, ג'ירפות מסאי, אימפלות, זברות ועוד. בקצה הפארק נמצאת ביצת היפופוטמים, והאמיצים מביניכם יכולים לצאת מהרכב ולתצפת עליה ממרחק סביר.

פארק לאומי קטאבי (Katavi National Park) – השמורה, השוכנת במערב טנזניה, היא המבודדת והקטנה ביותר מבין השמורות. בשטח השמורה העומד על 450 קמ"ר בלבד מבקרים רק מאות בודדות של תיירים, ולא במקרה בעלי החיים, אשר אינם מורגלים לבני האדם, מרגישים כמו בעלי הבית. רוב הפארק מכוסה ביער סבוך הממוקם בגובה ממוצע של 940 מ'. העונה הגשומה, בה יורדים בממוצע כ900 מ"מ גשם אשר הופכים חלקים מהשמורה לאגמים רדודים ושטחי ביצה, היא עונה מצוינת לחובבי הציפורים אשר יגלו למעלה מ-400 מינים ציפורים. בעונה היבשה מתקבצים בעלי החיים סביב נהר הקטומה, מקור המים היחיד באזור, ואז ניתן לצפות כמעט בכל יונקי הסוואנה המתקבצים בו: עדרי באפלו, גנו, פילים, גירפות ואנטילופות, אריות ציטות, צבועים מנוקדים וכלבי בר, ובמים – אוכלוסיות גדולות של היפופותמים ותנינים.

פארק לאומי טרנגירי ( Tarangire National Park) – הממוקם בצפון טנזניה הוא הפארק השישי בגדלו, ולמבקרים הו הוא מספק תצפית על תנועת הנדידה הגדולה בעונה היבשה, כאשר עדרי החיות נמשכים אל נהר הטרנגירי הזורם בו, המשמש כמקור המים יחידי באזור. הצמחייה בפארק מגוונת מאוד, תוכלו למצוא כאן לא מעט עצי באובב, שיחים צפופים ועשבים גבוהים. בפארק זה למעלה מ-550 זני בעלי החיים הכוללים מספר גדול מאוד של פילים, אריות, זברות, גנו, קובוס המים, בבונים וזנים רבים של ציפורים. קיני טרמיטים מנקדים את כל שטח הפארק, ואלו הנטושים משמשים את הנמיות הגמדיות.