מישורי מאקגדיקגאדי – מסע במישורי המלח האינסופיים

במרחק לא רב מדלתת האוקובנגו מלאת המים והחיים, שוכן מרחב עצום של מישורי מלח – הנופים משתנים מגווני ירוק וכחול לגוונים חומים, כתומים ומדבריים, להקות הטורפים ועדרי הפילים מפנים את מקומם ללהקות של זברות – ברוכים הבאים למישורי המלח של מקגדיקגדי.

המסע במישורי המלח האין סופיים מתחיל לפני רבבות שנים, אז האזור המכונה מאקגדיקגאדי וממוקם בצפון מדינת בוצואנה, היה נראה שונה באופן קיצוני מאיך שהוא נראה כיום. בעבר, בלט באזור אגם יפיפה ועצום (גדול יותר משטחה של שוויץ). מקור מים עצום זה היה מוקף בשלל ביצות ומישורי מים, אשר סיפקו בית גידול מושלם הן לבעלי החיים הרבים באזור, והן לשבטים הקדומים אשר התגוררו בו.

כיום, במקום אגם ענק, ימצאו המבקרים בו מראה לא פחות מרהיב: סדרה של מישורי ומדבריות מלח, אשר למעשה נמצאות היכן שפעם היה האגם. למרות שנראה כי מישורי המלח צחיחים ויבשים, למעשה מספיק מים מגיעים אליהם דרך נהרות האזור: נאטה ובוטטי, ודרך גשמים עונתיים. השמורה נמצאת בצפון מדבר הקלאהרי המפורסם, ודרום מזרחית לדלתת האוקובנגו.

המישורים המפורסמים בתוך השמורה הם Sua Pan ו-Nxai Pan. ומרבית מבתי הגידול באזור מוגנים על ידי השמורה המתפרשת על פני 3,900 ק"מ – שמורת מישורי מאקגדיקגאדי. לשמורה ניתן להגיע מהעיר המרכזית הגדולה ביותר בבוצואנה – מאון, והנהיגה בשמורה מתבצעת ברכבי 4X4 עם מדריכים מנוסים.

העונה המומלצת ביותר לביקור בשמורה היא דווקא העונה היבשה (מאי עד ספטמבר), אז תזכו בחוויה מדברית מלאה ומיוחדת, ואף תוכלו לראות את אפקט העקמומיות של כדור הארץ, הודות לאפקט שנוצר בעקבות המישורים הענקיים והנקיים. אך גולת הכותרת האמיתית של העונה היבשה היא הנדידה של עדרי זברות עצומים, יש האומרים שזו הנדידה השנייה בגודלה של יונקים ביבשת אפריקה! (הראשונה היא הנדידה של הגנו והזברות באזור הסרנגטי/מסאי מרה, בטנזניה/קניה).
הזברה, שהיא גם החיה הלאומית של מדינת בוצואנה ומצוירת על סמלה של המדינה, עושה את המסע הארוך מהאוקבנגו למישורי המלח של מאקגדיקגאדי, מסיבה שאינה לגמרי ידועה, ולא בהכרח הוכח כי המסע שלה הוא בעקבות עשב טרי, כפי שהוכח בסרנגטי, ולכן נדידה זו נקראת גם לרוב "הנדידה הסודית".

הגשמים העונתיים כאמור מביאים איתם עדרים גדולים של מלחכי עשב, (בעיקר זברות וגנו) ולעיתים גם כמה פילים נודדים. לתקופה קצרה, כאשר המישורים מוצפים במים, ניתן לצפות בשמורה גם בכמה ציפורים נודדות ונדירות כגון מין פלמינגו הזוטר, שנחשב גם לפוטוגני במיוחד בקרב מיני הפלמינגו. התושבים הגדולים ביותר בשמורה הם ללא ספק עצי הבאובב העתיקים והמאסיביים.

אזור נקסאי פאן (Nxai pan) מוכרז ומוגן על ידי פארק לאומי משלו ששטחו הכולל מגיע ל-2,578 קמ"ר. הפארק כולל מגוון בתי גידול, מחורשת עצים למישורי מים ועד כמובן מישורי המלח המפורסמים. הפארק נחשב גם לנקודה פופולרית לצפייה בברדלסים, ומינים מיוחדים כגון שועל אוזן, יענים ותנים.