פסטיבל ההולי – חגיגה של צבעים

איך יודעים שבא אביב? בארץ, אין עוד בוץ בשבילים ואם רואים שנעלמו המעילים, ובהודו? זריקת אבקה צבעונית ובלוני מים לכל עבר, אלפי תיירים ומקומיים במגוון צבעי הקשת. פסטיבל ההולי המסורתי, המסמל את תחילתו של האביב, התפרסם כפסטיבל הכי משמח, צבעוני ומהפנט בהודו. הכנו לכם סקירה קצרה על הפסטיבל הכי צבעוני בעולם.

פסטיבל ההולי נחשב לאחד הפסטיבלים האהובים והמוצלחים ביותר בהודו והוא נחגג בכל רחבי תת היבשת. הפסטיבל מסמן את תחילת האביב המלבב בסופו של חורף ארוך ולעיתים נקרא גם "פסטיבל האהבה", היות וביום זה מתלכדים יחד כל האנשים ושוכחים את כל הכעס והתחושות הרעות בעולם זה כלפי זה. הפסטיבל נמשך יממה שלמה (ולא פוסק גם בשעות הלילה) ומתחיל בערב הנקרא "פורנימה" או ביום הירח המלא בחודש ההינדי "פאלגון", בדרך כלל בחודש פברואר או מרץ הלועזי.

החגיגה הצבעונית המלווה את הפסטיבל היא מרכיב חיוני המכניס אושר וחיוביות לאנשי הודו, ועוזר לפסטיבל לקיים את המצווה העיקרית שלו שהיא – לשמוח. הפסטיבל נחגג במדינה במשך מאות שנים וישנם שירים המתעדים כי הפסטיבל התחיל עוד מימי המאה ה-4 לספירה. הדיווחים המוקדמים ביותר מוזכרים בכמה מהיצירות העתיקות ביותר בספרות ההודית. על פי אחת הגרסאות של המסורת מאחורי הפסטיבל, מלך מרושע הפך לחזק כל כך, עד שאילץ את נתיניו לעבוד אותו כאלוהים שלהם אך למרבה המזל, בנו פרהלאדה המשיך להיות חסיד של האל ההינדי לורד וישנו. המלך הזועם זמם יחד עם אחותו החסינה לאש הוליקה להרוג את בנו על ידי כך שתשרוף אותו. כשנדלקה האש, אמונתו של הילד ללורד וישנו עזרה לו להתרחק מסכנה ללא פגע בזמן שהוליקה (ממנה הפסטיבל שואב את שמו) נשרפה למוות למרות כביכול חסינותה. כיום, הטקס מתחיל לרוב בהדלקת מדורה יום לפני תחילת הפסטיבל, דבר המסמל את ניצחון הטוב על הרע. בערבי הפסטיבל, קירות גדולים בהודו מוארים בצבעי אש כדי לסמל שריפת רוחות רעות.

במהלך יום הפסטיבל עצמו, המבקרים בהודו ימצאו רחובות ועיירות שלמות הופכים לאדומים, ירוקים, צהובים, כחולים וכל זה כאשר אנשים זורקים אבקה צבעונית לאוויר ומתיזים אותם גם על אחרים. אל תטעו! לכל צבע בחגיגה יש משמעות, האדום למשל, מסמל אהבה ופוריות ואילו הירוק מסמל התחלות חדשות.
המקומיים משתמשים גם במים כדי להפגין את האושר ברבים, רובי מים משפריצים לכל עבר ובלונים צבעוניים מלאים במים מושלכים גם מהגגות. במהלך היום משפחות מתכנסות לארוחות חגיגיות ואף מקובל לחלק ממתקים בקרב שכנים וחברים.

חגיגות ההולי נחגגות באופנים שונים באזורים שונים בהודו. בבנגל לדוגמה, חוגגים את ההולי בשם "כדול ג'טרה" על ידי שירה וריקודים, תושבי דרום הודו עובדים את אלוהי האהבה – קמבדה, ואילו בביהאר אנשים נוהגים להכין את בתיהם ולערוך ניקיון יסודי לכל הבית (מזכיר משהו), ואז חוגגים את הפסטיבל.  האזורים המתויירים ביותר במהלך החגיגות הם בצפון הודו, במדינת "אוטר פראדאש" ובאחת הערים באזור אף נוהגות הנשים להכות את הגברים העוברים ושבים עם מקלות, בעוד הגברים המסכנים נסים על נפשם עם מגנים.

למרות שורשיו בדת ההינדואיזם, ההולי נחגג בקרב כל הקהילות וכל האוכלוסיות הדתיות בהודו, וזהו אינו מחזה נדיר לראות הינדים ומוסלמים חוגגים זה בביתו של זה את החג. יתרה מכך, פסטיבל ההולי הופך כיום ליותר ויותר פופולרי גם מחוץ להודו, בעיקר בזכות מיליוני הודים החיים ברחבי העולם. בדומה לפסטיבל הדיוואלי, פסטיבל הודי נוסף, משפחות עם שורשים הודים המתגוררות ברחבי העולם נפגשות לעיתים קרובות לחגוג את חג ההולי בארוחה משפחתית.