מלבד נופים מגוונים עוצרי נשימה, אתיופיה מציעה למטייל בה גם הצצה לתרבות עתיקה והיכרות עם עולם הולך ונעלם, זאת בזכות כ-80 קבוצות אתניות שונות המתגוררות ברחבי המדינה. בעקבות זרם התיירים המגיעים כדי לראות מקרוב את בני השבטים וללמוד על אורחות חייהם, כיום ניתן לצאת לסיורים מלווים במדריכים מקומיים הדוברים את שפתם הייחודית של השבטים השונים, ובכך להכיר יותר לעומק את תרבותם ומנהגיהם העתיקים. בפוסט זה תזכו לטעימה קטנה מהשבטים היותר מוכרים באתיופיה.
שבט ההאמר
שבט ההאמר השוכן באזורה הדרומי של אתיופיה הוא אחד מהשבטים הבולטים ביותר במדינה, ונחשב לגדול ביותר בעמק האומו. אחד מהמאפיינים הייחודיים של בני שבט זה הוא ההקפדה המדוקדקת על המראה החיצוני. בני השבט נוהגים לעצב את שערם כך שחלקו הקדמי מגולח כולו. הגברים, בדומה לחיות בממלכת הטבע, ססגוניים יותר מחלק מהנשים ומשלבים בראשם נוצות שאומצו מגופן של יענים, זאת כדי להתפאר בעובדה שצדו חיית טרף זו או אחרת. הנשים עטויות תכשיטים אותנטיים, ומעצבות את שיערן בראסטות משומנות צבועות בצבע אדום -חציל כהה, השונה מזה שמעטר את ראשם של הגברים.
מנהג מעניין המקובל בין בני השבט (שאולי יראה מעט מוזר בעיני התייר המערבי) הוא תהליך השידוכים הייחודי, המתקיים במהלך טקס החניכה בו גבר צעיר עובר מילדות לבחרות, לאחר מבחן מיוחד הכולל קפיצה על בני בקר בעירום, כך בנות משפחתו זוכות למצוא חתן למופת בטקס מלווה בריקוד ומכות בשוטים. לאחר שיתחתנו יזכו לענוד את חישוק האלומיניום על צווארם, המהווה מעין גרסה שבטית של הטבעת הצנועה שאנו שמים על אצבענו לאחר החופה.
שבט המורסי – חקלאים הנמצאים ביחסי גומלים עם שבט שכן
שבט ידוע נוסף באתיופיה הוא שבט המורסי, אחד השבטים המבודדים ביותר בעולם, זאת בזכות מקום משכנו סמוך לרכס הרים ומוקף בשלוש נהרות המקשים את הגישה אליו. עד כדי כך מבודד הוא, שכאשר בשנת 1970 מצאו אותם אנתרופולגים בריטים, נדהמו בני השבט לשמוע על מדינה בשם אתיופיה, בה הם עצמם מתגוררים. בניגוד למרבית השבטים האחרים באזור, הניזונים מציד, שבט המורסי דווקא מתאפיין בחקלאות ענפה. הם מגדלים יבולי דגן, תירס ובקר ומעבדים אדמות משני עבריו השונים של הנהר המקומי (האומו). על מנת לעבור מגדה לגדה הם סוחרים בבקר המוענק לבני השבט השכן – שבט הקווגו – שמסייע להם באמצעות סירות קנו לעבור לחלקו השני של הנהר על מנת לעבד את האדמה. סימן ההיכר המובהק ביותר הוא מנהגן של נשות השבט להשחיל דיסקית חרס בשפתן התחתונה, דבר המסמל יופי ומעמד חברתי בקרב בני השבט. בעבר, מנהג זה שימש בעיקר על מנת להפחית את מספר החטיפות של בני ובנות השבט, על ידי כיעורן של הנשים.
שבט קארה
נסכם בסקירה של שכן נוסף של שבט המורסי – שבט הקארה (המכונה לעתים 'קארו'), שדווקא לא מתאפיין ביחסי ידידות עם המורסי, ולמעשה בניו ידועים בחוסר סבלנותם – במיוחד לזרים המבקרים באזור. הם חיים בבקתות קש, ומעטרים את גופם באיפור לבן ואדמדם. המראה המאיים מושלם על ידי מסמרים אותם הם נועצים מתחת לשפה, בסנטר, באוזניים ובמקומות אחרים בפניהם.
