בין תל אביב לזנזיבר: אריק מסנגי על הקסם של תרבות ה”האקונה מטטה” האמיתית

בואו נשים את זה על השולחן: רובנו מכירים את המילה “סוואהילי” בזכות ‘מלך האריות’, אבל עבור אריק מסנגי, מדריך ליבשת אפריקה אצלנו ב-My Trip, זו לא רק שפה – זו הזהות שלו. אריק, שנולד בישראל לאמא יהודיה-אוקראינית ואבא טנזני ומתגורר היום בזנזיבר, לוקח אותנו למסע אל תוך התרבות הכי מרתקת באוקיינוס ההודי. מסע שמתחיל בחוף הים ונגמר בלב.

נכתב על ידי: אריק מסנגי

“סוואהילי” היא לא רק שפה, היא צומת דרכים

כשאני הולך בסמטאות של סטון טאון בזנזיבר, אני שומע את ההיסטוריה מדברת אלי. המילה סוואהילי מגיעה בכלל מהמילה הערבית סהל – חוף. אבל הסוואהילית היא הרבה יותר מקו החוף; היא ה-Lingua franca של אפריקה, שפה שנולדה מערבוב של תרבויות, סוחרים, נדודים וסיפורים.

דמיינו כור היתוך שבו ערבית, אנגלית, פורטוגזית ופרסית נפגשות עם שפות הבנטו האפריקאיות. זה קרה כבר במאה הראשונה לספירה, כאן על חופי האוקיינוס ההודי. הסוחרים היו צריכים להבין זה את זה, והתוצאה היא שפה שפשוט כיף לדבר: מה שאתם שומעים זה מה שאתם כותבים. בלי סיבוכים אירופאיים, בלי חוקים נוקשים. פשוט, ישיר ואנושי.

אם תטו אוזן בטיול שלנו, תגלו כמה הסוואהילית קרובה אלינו. כשמקומי יגיד לכם Karibu הוא מתכוון ל”ברוך הבא”, אבל המילה מגיעה מהשורש הערבי של “קרוב”. כשנשב לאכול דג (Samaki) על השולחן (Mesa), תשמעו את הערבית והספרדית מתערבבות באוויר.

אבל הקסם האמיתי נמצא במילים האפריקאיות המקוריות. מילים כמו Pole Pole (לאט-לאט) – שהיא לא רק מילה, היא פילוסופיה שלמה של חיים. אצלנו בחוף הסוואהילי, הרוגע והפשטות הם לא מותרות, הם הדרך שבה אנחנו נושמים.

הזהות שלי: כשצבעים ותרבויות נפגשים בבית אחד

עד עכשיו דיברנו על היסטוריה, אבל בשבילי זה אישי. אני מה שנקרא בן תערובת. תלוי איפה תשימו אותי על המפה, יקראו לי מולאטו, מטיס או קפוצ’ינו. בבית שלי בישראל, וגם היום בבית שלי בזנזיבר, הקירות לא מכירים תבניות.

אנשים תמיד שואלים אותי מסקרנות: “אריק, מה אתה? מוסלמי או יהודי? אפריקאי או ישראלי?”. השאלות האלו תמיד הצחיקו אותי, כי העולם אוהב להכניס אותנו למגירות, אבל החיים בצומת דרכים תרבותית הם הרבה יותר עשירים מזה.

אני זוכר סיפור על ילדה בבית ספר בכפר ערבי, שאבא שלה נוצרי ואמא שלה מוסלמית. כשהמורה ביקש ממנה לבחור לאיזה שיעור דת ללכת, היא התחילה לבכות. היא הרגישה שמבקשים ממנה לבחור בין אבא לאמא.

אצלי בבית חוגגים הכל

אצלי בבית, התרבויות לא נלחמות – הן חוגגות. המטבח שלנו מריח מתבלינים של זנזיבר ומתבשילים של אוקראינה. אנחנו חוגגים את חגי היהדות ✡️, מציינים את חגי האסלאם ☪️, ובערב השנה החדשה יש לנו עץ אשוח בסלון לכבוד ה”נובי גוד” 🎄.

התרבות הסוואהילית לימדה אותי שזהות היא דבר דינמי. היא משתנה, היא חיה, והיא תמיד תלויה בעיני המתבונן. כשאתם באים איתי לזנזיבר, אני לא רק מראה לכם חופים לבנים ועצי דקל. אני מראה לכם איך נראים חיים שהם פסיפס של תרבויות. אני מראה לכם איך נראה העולם כשמפסיקים לנסות להכניס אותו לתבניות ופשוט מתחילים לחיות אותו ב-Pole pole.