גורילות בערפל – סיפורה של דיאן פוסי

בעיניי רבים היא נחשבת לאגדה ופעולותיה לשימור והצלת גורילות ההרים נחשבות עד היום למעשי גבורה. בואו להכיר את סיפור חייה של דיאן פוסי, זואולוגית אמריקאית אשר הקריבה את חייה למלחמה בציד הבלתי חוקי ברואנדה. איש לא אהב את הגורילות יותר ממנה נאמר, ואכן כך היה הדבר.

מאת יוסי טיבי

דיאן פוסי נולדה בארצות הברית, סן פרנסיסקו קליפורניה בשנת 1932. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה ובעקבות כך עברה להתגורר עם אמה ואביה החורג. מאז ומתמיד הראתה דיאן התעניינות ואהבה לבעלי החיים. בצעירותה החלה בשיעורי רכיבה על סוסים ובהמשך אף התקבלה לנבחרת הרכיבה של בית ספרה. אביה החורג של דיאן לא ראה עתיד ומקצוע בעיסוק בעולם בעלי החיים ועודד את דיאן להתמקד בלימודי עסקים. ואכן, בעקבות עידודו של אביה החורג, שהיה איש עסקים מצליח ועשיר, החלה דיאן את לימודי מנהל העסקים שלה במכללה. ובכל זאת, היא לעולם לא שכחה את אהבתה לבעלי החיים ובמהלך חופשות הקיץ מלימודיה, החלה לעבוד בחווה במונטנה הרחוקה. בחווה אהבתה של דיאן לבעלי החיים רק הלכה והתעצמה ואהבתה לחיות הבר והטבע של מונטנה אף העצימו את הזיקה לעולם הטבע. בעקבות עבודתה בחווה, החליטה דיאן לעזוב את לימודי העסקים והתחילה בלימודי וטרינריה במקום. לאחר מספר חודשים בהם היא מצאה כי לימודי הווטרינריה אינם מספקים כפי שציפתה, עברה דיאן ללמוד ריפוי בעיסוק במכללת סן חוזה, שם סיימה את לימודיה בהצלחה בשנת 1954.

התחנה הבאה – אפריקה

לאחר סיום לימודיה החלה דיאן לעבוד עם ילדים בריפוי ועיסוק ואף הייתה מהראשונות בעולם לשלב בעלי חיים כחלק מריפוי בעיסוק. דיאן נהנתה מחוויותיה בעבודתה, אך תמיד היה בה את הרצון והתשוקה לראות יותר את העולם ואת חיות הבר המגוונות שבו. חברתה של דיאן, שחזרה מטיול סוער באפריקה, הביאה עמה תמונות וסיפורים על החופשה המרגשת שלה. ברגע זה דיאן כבר ידעה, עליה לנסוע לשם בעצמה. במשך מספר שנים דיאן התחילה לחסוך לטיול חלומותיה באפריקה ואף לקחה הלוואה גדולה מהבנק עד שיום אחד, היא יצאה למסע ביבשת חלומותיה.

המסע לאפריקה והפגישה הגורלית עם גורילות ההרים

לאחר שחסכה למסע במשך שנים, בספטמבר 1963 החלום הפך סוף סוף למציאות ודיאן יצאה לטיול המיוחל באפריקה, אשר כלל ביקור בפארקים הלאומיים הטובים ביותר בקניה, טנזניה (אז טנגנייקה) , קונגו (אז זאיר) וזימבבואה (אז רודזיה), מהמישורים הבלתי פוסקים של הסרנגטי, ועד ליערות הגשם של קונגו. במהלך כל הטיול היא התמלאה תשוקה ופליאה לבעלי החיים המופלאים של אפריקה. התחנה האחרונה שלה בטיול הייתה הר מיקנו בקונגו, שם פגשה פוסי בזואולוג אמריקאי בשם ד"ר ג'ורג' שאלר, אשר ערך מחקר ראשוני מסוגו על גורילות ההרים הנדירות. מפגש זה גרם לפוסי להתקרב ולהתעניין בגורילות ההרים של אפריקה, ומחקרו ומאמציו של ד"ר שאלר סללו את הדרך למחקר שיהפוך בסופו של דבר למפעל חייה של דיאן פוסי. לאחר פגישה זו פוסי פגשה בד"ר נוסף. הפעם היה זה האנתרופולוג ד"ר לואי ליקי שעסק בחקר פרמיטים (קופים). ד"ר ליקי שהתלהב מתשוקתה של פוסי לנושא, החליט להעסיק אותה ולהעניק לה נושא למחקר – גורילות ההרים הנדירות. פוסי שלא יכלה להסתיר את התרגשותה, הגיעה לראשונה לרואנדה על מנת להתחיל לחקור את בעלי החיים המופלאים הללו. בפעם הראשונה אי פעם, דיאן פוסי נכנסה למעמקי ההרים של רואנדה, יחד עם זוג צלמי טבע מנוסים, שם פגשה לראשונה קבוצת גורילות הרים מרתקת. פוסי המרותקת התבוננה בגורילות וקיבלה החלטה, שאת כל חייה תקדיש לחקר והצלת היצורים היפים הללו, כפי שמתארת בספרה "גורילות באפלה":

"העצמאות שלהם, בשילוב עם ההתנהגות הביישנית שלהם, השאירו עליי רושם כובש במיוחד כבר מהמפגש הראשון עם גורילות ההרים, הגדולים שבקופי האדם. עזבתי את קבארה בחוסר רצון, אך ללא ספק שאחזור, איכשהו, ואלמד עוד על הגורילות של ההרים הערפילים"

מחקרה של דיאן פוסי על גורילות ההרים

דיאן החלה את מחקרה באזור רואנדה וקונגו, יחד עם כמה פקחים מקומיים ששמרו עליה, היות והאזור לא היה יציב ביטחונית באותה תקופה. כבר ביום המחקר הראשון שלה, זכתה דיאן לחזות בזכר גורילה גדול העסוק בטיפוח וזמן קצר לאחר מכן ברח למעמקי היער. החיים בהרים של רואנדה וקונגו מעולם לא היו פשוטים עבור דיאן, האוהל שלה שהיה בגודל של 7 על 10 מטר שימש כחדר שינה, אמבטיה, משרד וחדר כביסה גם יחד, מזג האוויר הקשה, הארוחות שכללו לרוב רק פירות וירקות מקומיים, כל אלו ועוד הפכו את חייה באפריקה למאתגרים. אך דיאן לא התרגשה מכל הנושאים השוליים הללו, והתרכזה כל כולה בחקר הגורילות החמקמקות.

"המקומיים לימדו אותי הרבה לגבי התנהגות הגורילות, למדתי שיש לקבל את בעלי החיים בתנאים ובזמן שלהם ולעולם לא לדחוק אותם או להתגרות בהם. כל צופה הוא פולש לטריטוריה של חיות הבר הללו, ועליו לזכור שזכויותיהן של אותן גורילות, גוברות על האינטרס האנושי.." (גורילות באפלה, דיאן פוסי)

דיאן מכירה מקרוב את "הענקים העדינים"

תחילה, היו הגורילות בורחות כאשר דיאן וצוותה היו מתקרבים אליהן, אך ככל שעבר הזמן, הצליחה דיאן לזכות באמונם ולהתקרב בכל יום עוד קצת ועוד קצת. קרבה זו תרמה רבות למחקרה, שכן היא גילתה את דפוסי האכילה של הגורילות ואת הקולות השונים שהן משמיעות. באמצעות התצפית הקרובה הצליחה דיאן גם לזהות פרטים ולשייך אותן ללהקות. היא הסתמכה בעיקר על צורת האף של הגורילה וכך בעצם הצליחה להבדיל ביניהן. דיאן למדה רבות מהמפגשים הקרובים עם הגורילות וניהלה תיעוד מפורט של המפגשים היומיומיים הללו. הגורילות שהתרגלו לנוכחותה של דיאן, קיבלו אותה בחברתם, עד שיום אחד היא אף הצליחה ליצור מגע ולהושיט יד אל עבר הגורילות העדינות. הנשיונל ג'יאוגרפיק שלחו צלם לתעד את עבודתה של דיאן עם הגורילות, והתמונות שאותו צלם צילם, הפכו בן לילה את פוסי לידוענית בציבור, ושינו לנצח את הסטיגמה המאוימת שהייתה לבני האדם על הגורילות, והפנו את תשומת לב הציבור למצוקתן של גורילות ההרים המופלאות והעדינות.

המלחמה על הגורילות

ככל שהזמן חלף, השיגה דיאן תוצאות והישגים פורצי דרך בכל הנוגע לחקר הגורילות, אך במקביל, ככל שלמדה עליהן יותר, היא נעשתה מודעת יותר ויותר לסכנות והאיומים הרבים שעומדים בפני הגורילות, מצד ציידים אשר ניסו למכור את חלקיהן בשוק האפור ומצד רועי הצאן שראו בגורילות כאויבות. גם כשהגורילות כלל לא היוו מטרה, הן הסתבכו ונפצעו ממלכודות שציידים הניחו לאנטילופות ובעלי חיים נוספים. דיאן הקדישה את חייה ונלחמה גם בציידים וגם ברועי הצאן בשיטות לא שגרתיות. היא שמעה כי הציידים והמקומיים מאמינים כי מסתתרים בהרים רוחות ושדים רעים, ולכן ניצלה אמונה זו, לבשה מסכות מפחידות ונהגה להפחיד את אלו המבקשים לפגוע בגורילות. היא אף נהגה לשרוף שטחי מרעה, או לרסס את היבול כדי להרתיע מהרועים להכניס את צאנם לשטחי המחייה של הגורילות. לעיתים אף נתקלה בציידים עצמם ונאלצה לגרשם בעזרת הפקחים שהיו לצדה. פוסי התייחסה לפעולותיה כ"שימור אקטיבי", היא הייתה משוכנעת שללא פעולה מיידית ונחרצת, יעדי השימור של הגורילות יהיו חסרי תועלת מכיוון שלא תישאר בסופו של דבר אף גורילה להציל. פעולות אלו גרמו לציידים ולחלק מתושבי המקום להפוך את פוסי ופקחי השמורה לאויביהם. לפקחי השמורה לא היו מספיק אמצעים ותקציב על מנת לאפשר הגנה נאותה ומספקת על השמורה, ועל כן, כמוצא אחרון, השתמשה דיאן בכספה האישי על מנת לרכוש ציוד ועל מנת לספק שכר גבוה יותר לפקחים כדי לעודד את הפעילות באכיפת חוקים נגד ציד.

דיגיט ו"גורילות בערפל"

במהלך כל שנות מחקרה, דיאן יצרה קשרים חברתיים עמוקים עם כל גורילות ההרים. עם זאת, הייתה גורילה אחת איתה יצרה קשר הדוק במיוחד. אותו גורילה נקרא דיגיט. דיגיט היה גורילה ממין זכר, צעיר יחסית, בערך בן 5 והשתייך לאחת הלהקות שדיאן חקרה. כשנתקלה בו לראשונה בשנת 1967. לדיגיט הייתה אצבע פגומה על ידו הימנית ומכיוון שלא היו לו חברים בגילו בקבוצה, הוא נהג להתקרב לדיאן ולשחק עמה, ועם הזמן נוצרה בין השניים חברות אמת. באופן טרגי ומצער, בדצמבר 1977 נהרג דיגיט על ידי ציידים. הוא מת כאשר ניסה להילחם בציידים ולהגן על קבוצתו, ובכך אפשר להם לברוח בבטחה. דיגיט נדקר מספר פעמים, וראשו וידיו נחתכו ממקומם על מנת למכור אותם בשוק האפור. דיאן שגילתה את המקרה המזעזע והייתה שבורה מהמעשה, הכריזה על מלחמה נגד הציידים על מנת להגן על הגורילות שכל כך אהבה.
בעקבות מותו, הקימה דיאן קרן על שמו – "קרן דיגיט" – במטרה לגייס כספים עבור שימור אקטיבי ומלחמה בציד הגורילות. בהמשך השנים תשתנה שם הקרן מ"קרן דיגיט", ל"קרן הגורילות הלאומית על שם דיאן פוסי" , או בקצרה קרן פוסי.

בשנת 1980 עברה דיאן מרואנדה בעודה ממשיכה במלחמה מרחוק, לאיתקה, ניו יורק, על מנת להרצות באוניברסיטה על גורילות ההרים. היא גם ניצלה את הזמן המרוחק מרואנדה, כדי להתמקד בכתיבת ספרה "גורילות בערפל". הספר שפורסם ב-1983 מספר על שנותיה של דיאן פוסי ביערות הגשם של קונגו ורואנדה לצד גורילות ההרים אותן כל כך אהבה. אך חשוב מכל – הספר מדגיש את הצורך המידי במאמצי שימור המין. הספר נחל הצלחה רבה באותן שנים, וכמו הסרט בעל אותו השם, נותר פופולארי עד היום.

מותה ומורשתה של דיאן פוסי

לאחר זמן רב בו הייתה רחוקה מהגורילות, דיאן שבה לרואנדה. אך כמה שבועות לפני יום הולדתה ה-54, היא נרצחה. גופתה של דיאן נמצאה בבקתה סמוך לתחנת המחקר שלה קריסוקה, בבוקר ה-27 בדצמבר 1985. היא הוכתה פעמיים על ראשה ופניה באמצעות מצ'טה. התיאוריות אודות רצח דיאן פוסי מגוונות אך מעולם לא נפתרו במלואן. היא הובאה למנוחות בבית הקברות שמאחורי הבקתה שלה בקריסוק, לצד דיגיט האהוב וחבריה הגורילות שנפלו גם הן במלחמה.

"כשאתה מבין את הערך של כל צורות החיים, אתה מתעכב פחות על מה שהיה בעבר, ומתרכז יותר בשימור העתיד" (דיאן פוסי, גורילות באפלה).

מאמצי השימור של דיאן פוסי ממשיכים לפעול עד היום, והקרן הלאומית להצלת הגורילות על שם דיאן פוסי עשתה ועושה רבות כדי להציל את המין המופלא גם בעתיד. אם הסיפור נגע בכם, ואם תרצו לעזור ולפעול למען הצלת גורילות ההרים, היכנסו לקישור וראו איך אתם יכולים לעזור לשימור גורילות ההרים הנפלאות: http://fosseyfund.salsalabs.org/GeneralDonatecopy1/index.html

ואם אתם רוצים לפגוש את גורילות ההרים בעצמכם, הצטרפו אלינו לטיול לרואנדה או טיול לאוגנדה.

קרדיט תמונות: האתר של קרן דיאן פוסי