https://my-trip.co.il/wp-content/uploads/2013/10/ראשית-סין.jpg
330
543
tuti
/wp-content/themes/enfold/images/logo.png
tuti2013-10-02 01:00:572026-08-19 10:08:40טיול מקיף לסין – כולל הונג קונגהטיול בסין השתבש: הבוסית שאספה את הישראלים אליה הביתה
בעידן שבו כל אפליקציית בינה מלאכותית רגילה יכולה לתכנן לכם מסלול, נדיר מאוד למצוא אנשי מקצוע שהופכים טיול מאורגן למסע שמשנה את חייכם. ג’ני, המאסטרית המקומית של MY TRIP בסין, יודעת בדיוק מתי אתם צריכים סוללה לנייד ולא תיתן לכם לעזוב את המדינה לפני שתטעמו לחמניות מאודות ברחוב ותכירו סנדלר בן 70
מאת: עידן יוסף-ימין
דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם נמצאים בעיצומו של מסע מהחלומות בסין האדירה. הנופים עוצרי נשימה, המסלול כולו מתוקתק, ואז לפתע, בלי שום התראה או הכנה מוקדמת – סופת גשמים אימתנית מכה באזור. הגשם השוטף לא עוצר במשך זמן רב, הכבישים נחסמים והתוכנית המדוקדקת של היום פשוט נשטפת עם הנחל שנוצר בכביש.
ברוב המקרים, מדריך תיירים ממוצע היה מתנצל בנימוס, ממלמל משהו על כוח עליון, ומשאיר את הקבוצה להעביר שעות מתסכלות בלובי של המלון במקרה הטוב, או בתוך אוטובוס סגור במקרה הפחות טוב.
אבל ג’ני היא ממש לא “מדריכה”. היא הבעלים של החברה המקומית, השותפה האסטרטגית של חברת “מיי טריפ” והאישה שאחראית על האופרציה המורכבת בצד הסיני. היא הבוסית. ובכל זאת, ביום שבו ארובות השמיים נפתחו, המנכ”לית בכבודה ובעצמה הביטה על הכבישים החסומים, הסתובבה אל קבוצת הישראלים המופתעים, והורתה לנהג לשנות כיוון – לא למלון, אלא אליה הביתה.
תוך פחות משעה, מצאה את עצמה קבוצת המטיילים הישראלים שותה תה חם בסלון סיני אותנטי. חברי הקבוצה הכירו פנים אל פנים את בני משפחתה של ג’ני, איתם דיברו על החיים, על תרבות, על משפחה. הרגע הסוריאליסטי הזה, שנולד מתוך משבר, הפך לזיכרון החזק ביותר של אותם מטיילים. “זה פשוט קרה”, היא משחזרת בחיוך כשאנחנו משוחחים. “הכבישים היו סגורים, אז לקחתי את האורחים אליי הביתה, הכרתי להם את המשפחה שלי ודיברנו על החיים האמיתיים שלנו. הם היו מרותקים”.
הסיפור המיוחד הזה ממחיש בצורה הטובה ביותר את המהות של ג’ני, ואת הסיבה שהיא הפכה לנכס כל כך משמעותי עבור המטיילים של “מיי טריפ”. בעולם שבו בעלי חברות תיירות יושבים במשרדים ובוחנים לעומק טבלאות אקסל, ג’ני מביאה אל השטח מחויבות פנימית עמוקה, כמעט חסרת פשרות, לרווחתו של המטייל.
אובססיבית לפרטים הקטנים
איך הסטנדרט של “מיי טריפ” בא לידי ביטוי בעבודה היומיומית של מנהלת אופרציה בסדר גודל שכזה? במקום לדבר רק על חוזים או תקציבים, ג’ני יודעת לתרגם את דרישות החברה לניואנסים הקטנים שמרכיבים את החוויה הכוללת של המטייל ואת תחושת הביטחון שלו. “אני תמיד מגיעה 15 דקות לפני האורחים”, היא מספרת בחיוך. “אני תמיד דואגת שיהיו באוטובוס מגבונים לחים, סוללות ניידות (פאוור בנק) וחטיפים מקומיים. הדברים הקטנים האלה הם בדיוק סטנדרט בסיסי עבורי”.
יש עוד פרט אחד, קטן אך קריטי, שעליו ג’ני לא מוכנה להתפשר בשום אופן, בזמן שחברות אחרות אפילו לא מקדישות לו מחשבה. “הרכב של הנהג חייב להיות שטוף ומתודלק במלואו לפני שהוא אוסף את הקבוצה. זו נקודת ההתחלה של כבוד לאורח”, היא מדגישה וצודקת, כי כשמטייל נכנס לרכב מצוחצח וריחני בבוקר, המסר הסמוי שהוא מקבל הוא “חיכינו לך, התכוננו אליך, אתה בידיים הכי טובות שיש”.
התפיסה המקצועית של ג’ני מנפצת את כל מה שחשבנו על ניהול אופרציה תיירותית. “רוב האנשים חושבים שהעבודה של חברת תיירות מקומית היא רק לתאם זמנים ולהסביר על אטרקציות”, היא אומרת בגילוי לב נדיר לאשת עסקים במעמדה. “אבל למעשה, 80 אחוז מהעבודה שלנו מול הלקוח זה ניהול רגשי. לגרום לאורחים להרגיש בטוחים, שמחים ונינוחים”.
מדובר בתובנה לא פחות מגאונית. כי כשאתם נמצאים במדינה זרה, עם שפה בלתי מוכרת ותרבות שונה לחלוטין, אתם לא באמת צריכים ויקיפדיה אנושית שתפרט על שנות השלטון של שושלות סיניות. אתם צריכים עוגן. “אפליקציה יכולה להמליץ על מסעדה טובה או מלון נחמד”, מסבירה ג’ני. “אבל רק בן אדם יכול לשים לב שאורח נראה קצת שפוף היום, ולהחליט ללכת איתו קצת יותר לאט, או לדבר פחות ורק להקשיב”.
חיבוק ישראלי בשדה התעופה
החיבור של ג’ני עם הלקוח הישראלי הוא סיפור אהבה בפני עצמו. אנחנו הישראלים, כמו שאפשר לנחש, קהל תובעני שלעיתים לא כל כך פשוט להתמודד איתו. אנחנו באים מוכנים, לא מפחדים לשאול שאלות קשות וגם לא מסתפקים בתשובות בנאליות. מנהלי אופרציות רבים בעולם עלולים להירתע מהגישה הזאת, אבל אצל ג’ני – הדינמיקה הזו מציתה את התשוקה למקצוע.
“התקשורת שלי מול הצוות של MY TRIP היא ישירה, ברורה ולעניין”, היא אומרת כשהיא נשאלת על הדינמיקה של מאחורי הקלעים. “הם לעולם לא נותנים הנחיות מעורפלות, כך שאני תמיד יודעת בדיוק למה האורחים מצפים – בלי ניחושים מהצד שלי”.
כשהאורחים סוף סוף נוחתים – שם מתחילה החוויה האמיתית. “אחד הדברים הכי מרגשים אצל מטיילים ישראלים הוא עד כמה הם רוצים ללמוד”, אומרת ג’ני בעיניים מבריקות. “הם מקשיבים לכל מילה בסקרנות אמיתית, וזה גורם לי לרצות לחלוק איתם כל מה שיש לי. בסוף כל טיול, הם מקדישים זמן לכתוב מכתבי תודה מהלב, וכמעט תמיד מזמינים אותי לבקר אותם בישראל. החום האנושי הזה נשאר איתי הרבה אחרי שהם טסים”.
אם היית צריכה לתת עצה אחת בלבד לישראלי שאורז עכשיו מזוודה לסין – מה היא הייתה?
“אל תתכננו יותר מדי ואל תדאגו יותר מדי. הישראלים אוהבים להיות בשליטה, אבל אני ממליצה פשוט לאמץ גישה רגועה. לסין יש דרך להפתיע כל אחד. אני מבטיחה שלא תעזבו מאוכזבים”.
סנדלר בן 70 וריח של לחמניות מאודות
כדי להבין את ההבטחה של ג’ני לעומק, צריך לראות את סין דרך העיניים שלה. לאורך כל הקריירה שלה, היא סירבה לתת לאורחים שלה חוויה רגילה וסטנדרטית של “תיירים”. עמוק בליבה, היא מבקשת שהאורחים שלה ירגישו את הלב הפועם של העיר.
כשהיא מתבקשת לעצום עיניים ולתאר את התמצית של סין, היא לא מדברת על החומה הסינית או על מרכזי הערים התוססות. “ריח של לחמניות מאודות טריות מדוכני ארוחות הבוקר בצד הדרך – זה הריח של הבוקר בעיר שלי”, היא אומרת. “עם כל קבוצה, אני מוודאת שהם זוכים לטעום את מה שאנחנו, המקומיים, אוכלים כל יום: לחמניות מאודות, מקלות בצק מטוגנים וחלב סויה חם. זה טקס קטן, אבל הוא שובר את החומה שבין ‘תייר’ ל’מקומי’. זה הרגע שהם לא רק צופים בחיים שלנו, אלא חיים אותם”.
אם היית צריכה לקחת את המטיילים למקום אחד בלבד שלא מופיע בשום מדריך תיירים, לאן זה היה?
“לשוק הבוקר המקומי – חד משמעית. הוא לא מופיע באף מדריך, אבל זה המקום היחיד שבו אפשר באמת להרגיש את ‘אש החיים’ של סין. הצלילים, הריחות, השיחות בין הרוכלים ללקוחות. זה משהו ששום אטרקציה לא יכולה לשחזר”.
ובתוך השוק הזה, שאליו היא מובילה אותנו, יש דמויות שלא ניתן לפגוש בשום מקום אחר בעולם. “יש סנדלר בן 70 שאנחנו פוגשים בסיורים”, היא מספרת. “הוא יכול לתקן נעל תוך כדי שהוא מספר את ההיסטוריה העמוקה מאחורי כל אבן ברחוב שבו הוא יושב. האורחים לרוב שוכחים בכלל להוציא את המצלמות בגלל שהם מרותקים לסיפור שלו”.
“אתן ליושרה להנחות אותי”
את דרכה בתחום ג’ני החלה כשהייתה סטודנטית שהדריכה קבוצה קטנה. אחד הסטודנטים אמר לה שהיא הראתה לו דברים שהוא בחיים לא היה מוצא לבדו, והאמירה הזאת שינתה את מסלול חייה והובילה אותה להבנה שזה הייעוד שלה.
היום, כשאנחנו עומדים בפתחו של עידן שבו טכנולוגיה ובינה מלאכותית מאיימות להחליף כמעט כל מקצוע אנושי, ג’ני רגועה לחלוטין. “בינה מלאכותית תפתור אולי את השאלה ‘איך להגיע לשם’, אבל היא לעולם לא תצליח להסביר את התשובה לשאלה ‘למה לנסוע'”, היא מנסחת משפט שצריך להילמד בכל אקדמיה לתיירות. “אני אאחז בתשוקה המקורית שלי. אהיה כנה עם כל אדם שאפגוש, ואתן ליושרה להנחות אותי”.
עם איזו תחושה היית רוצה שהאורחים שלך יחזרו לישראל?
“אני רוצה שהם יגידו לעצמם: ‘באמת הייתי כאן. לא רק ראיתי תמונות, חייתי כאן כמה ימים'”.









