הרי סימיאן באתיופיה – הגג של אפריקה

הפארק הלאומי הרי סימיאן שבצפון אתיופיה, המכונה לעיתים גם "הגג של אפריקה", טומן בחובו נופים בראשיתיים ועוצרי נשימה, בעלי חיים מיוחדים ונדירים וסביוני ענק. בואו להכיר את אחד המקומות היפים ביותר באפריקה ותושביו המופלאים. קריאה מהנה.

הרי הסימיאן הינם רכס הרים מאסיביים, גדושים בצמחייה ובעלי חיים ייחודים ומרתקים. מטיילים רבים בוחרים לצאת באזור זה לטרקים מאתגרים בין נופים עוצרי נשימה. לא חשוב מאיזו נקודה תסתכלו על זה, הפארק הלאומי הרי סמיאן הוא אחד הנופים הדרמטיים והיפים ביותר של יבשת אפריקה. זה לא רק הנוף והגובה שישאירו אתכם חסרי מילים, אלא גם ההתרגשות מצפייה בלהקות בבוני הג'ילדה (בבון זנוב) וביעלים האתיופים ובשפע בעלי חיים אחרים החיים אך ורק על רכס הרי סמיאן.

איך הכל התחיל…

רכס הרי סמיאן (Semien Mountains) נוצר לפני מיליוני שנים כתוצאה מהתפרצות לבה מותכת ממעמקי קרום כדור הארץ, וזו יצרה שכבה של מסלע מגמתי שבאחד מהקימוטים הגאולוגיים שהתרחשו לפני מאות מיליוני שנים התרוממו ויצרו את רכס ההרים. במשך מיליוני שנים נשחקה שכבת הסלע העליונה ויצרה את אחד מתצורות הנוף המרשימות עלי אדמות. הרי הסימיאן עשירים בפסגות הרים משוננות, סלעים חשופים ומצוקים אדירים המזדקרים לגובה של מאות מטרים אשר העניקו לו את הכינוי "לוח השחמט של אלוהים", כאשר במרכז רכס הרי סימיאן נמצא ההר הגבוה ביותר באתיופיה, ראס דשאן, המתנשא לגובה של 4550 מטר. מערכת הגשמים הדו שנתית, האוויר הקר השורר בגובה ובידוד הרכס ייצרו תנאי מחייה המאפשרים למגוון בעלי חיים להתקיים במקום במערכת אקולוגית ייחודית. בבוני הג'ילדה החיים בלהקות גדולות, היעל האתיופי (Walia Ibex) זאב חבשי והפרס האתיופי (Lammergeyer) הינם רק חלק מבעלי החיים אותם ניתן לפגוש בהרי הסמיאן. בחלקו המערבי של רכס ההרים, יושבת שמורה הנקראת "פארק הרי סמיאן" ומשתרעת על פני 136 קמ"ר. הפארק הוגדר כפארק לאומי אתיופי בשנת 1969 והיה לפארק האתיופי הראשון שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

הצמחייה של הרי סימיאן

בהתאם למסלע הגעשי נוצרה במקום קרקע ייחודית עשירה במינרלים שיחד עם תנאי האקלים וגובה הרכס מאפשרת גם התפתחות של צומח מגוון וייחודי ביותר. הצמחייה בהרים מחולקת לארבע רצועות בהתאם לגובה פני השטח – בתחתית קיים חורש אפריקאי הררי, מעליו צומחות רצועות יער, אדמת מרעה ואחו אלפיני המשתרע בגבהים שמעל ל 3500 מטר. ברצועת הצומח העליונה נמצאים מינים נדירים של הצומח האפרו אלפיני, כמו צמחי הלובליות הענקיות וסביוני הענק. סביוני הענק יכולים להגיע לגובה של 7 עד 10 מטר. בראשם שושנת עלים צפופה ושעירה המגנה על קדקוד הצמיחה מפני קיפאון. בלילות הקרים נסגרת שושנת העלים וביום כאשר השמש זורחת נפתחת שושנת העלים. גם צמחי הלובליה ענקית הם מראה שלא רואים בכל יום. זהו צמח בעל שושנת עלים העוטפת את הגבעול. כל שושנה גדלה במשך כמה עשורים, מייצרת תפרחת גדולה אחת ומאות אלפי זרעים. צמחי הלובליה אוגרים מי גשם וטל בין שושנות העלים ובכך מאפשרים מצד אחד צימוח בעונות היובש ומצד שני מעטפת השושנה מגנה עליה מפני הלילות הקרים בגובה הרב. ללא ספק זוהי אחת מחוויות הטיול היותר מרתקות בכל הקשור לנופי טבע, צמחייה ובעלי החיים הייחודיים החיים בהרי הסמיאן באתיופיה.

בעלי החיים המופלאים של הרי סימיאן

הזאב האתיופי / הזאב החבשי (Ethiopian wolf)

הזאב האתיופי הוא אחד מהטורפים הנדירים ביותר של יבשת אפריקה, ונותרו ממנו כ-500 פריטים בטבע בלבד. הזאב האתיופי הוא בעל חיים אנדמי לאתיופיה וחי בגובה של 3000 מטר, מרבית הפריטים חיים באזור רכס הרי סמיאן. הוא ניזון בעיקר ממכרסמים ציפורים ובעלי חיים קטנים, ולמרות כי נטען בעבר שהוא מתבודד, הוא חי לרוב בלהקות קטנות. ממשלת אתיופיה ואוניברסיטאית אוקספורד, פתחו במיזם משותף השם לעצמו למטרה להציל את המין המיוחד הזה מהכחדה.

בבון זנוב (gelada monkey)

קוף ייחודי זה הנקרא בבון זנוב (או בבון הג'לדה) הוא אויבו הגדול של הזאב האתיופי, אשר לעיתים נדירות מנסה לצוד את הבבון, ואילו מנגד הבבונים שמזהים סכנה תוקפים וזורקים עליו אבנים. הבבון הזנוב הוא מין אנדמי לאתיופיה אשר חיים כמעט אך ורק ברכס הרי הסמיאן. הם ניזונים מעשבים, שורשים, פירות ועוד. הבבונים הזכרים מתהדרים בשיער ארוך וחלק המכסה את רוב חלקי גופו ובאמצע גופם אזור נטול שערות בצבע אדום. קופי הג'לדה חיים בלהקות שבכל להקה יש מנהיג זכר.

יעל אתיופי (Walia ibex)

גם מין זה הוא מין אנדמי לאתיופיה, וכולל כ400 פרטים. היעלים האתיופים הינם קרובי משפחה של יעלי הנגב שבארצנו (יעל נובי), וגם הם חיים בלהקות, כאשר לזכרים זוג קרניים מרשימות. הם ניזונים מעשב, דשא ושיחים, מה שיוצר קונפליקט על שטחי המרעה בינם לבין רועי הצאן, אשר צדים אותם ומצמצמים את שטחי המרעה שלהם.

פרס (bearded vulture)

הפרס הוא עוף דורס אשר בניגוד לשאר חיות הרשימה אינו אנדמי לאתיופיה. הפרס חי באזורי סלעיים בגבהים של עד 4000 מטר, הוא ניזון לרוב מפגרים ועצמות. בהרי סמיאן, נצפתה לראשונה תופעה מיוחדת בה עופות הפרס משמיטים עצמות מגובה על מנת שיפלו על אבנים וישברו לחתיכות אותן הפרס יוכל לאכול.