הפסטיבלים הגדולים של אמריקה הלטינית

דרום אמריקאים ידועים בשמחת החיים המתפרצת שלהם, במוזיקה המלהיבה ובמקצבים הזורמים בדמם. בואו להכיר את הפסטיבלים והחגיגות השמחות ביותר באמריקה הלטינית, כדי להפוך את הטיול הבא שלכם לבלתי נשכח.

דרום אמריקאים ידועים בשמחת החיים המתפרצת שלהם, במוזיקה המלהיבה ובמקצבים הזורמים בדמם. הם גם ידועים כמארחים חמים ומקבלי פנים, וכל זה בא לידי ביטוי במגוון פסטיבלים מרהיבים ביופים וחגיגות תרבות ססגוניות שמתקיימים ברחבי היבשת הדרומית. אלה מלווים במאכלים מגוונים ומעוררי תיאבון, בתלבושות אתניות צבעוניות, במוזיקה ובריקודים לרוב. זה מאפשר לתיירים ולמבקרים הצצה יוצאת דופן אל ליבה ונשמתה של אמריקה הלטינית ואל התרבויות המגוונות שבה.

נסיעה לאמריקה הלטינית היא הרפתקה בפני עצמה וסיבה טובה למסיבה, אך אם מוסיפים למסלול את אחד מאירועי הפסטיבלים המפורסמים שלה זה יכול להפוך לטיול בלתי נשכח.

הנה חמישה פסטיבלים מיוחדים, שהשתתפות באחד מהם, או בכמה, תהיה חוויה תרבותית מלהיבה, מלמדת ומעשירה.

פרו -פסטיבל האינטי ריימי | Inti Raymi

הפסטיבל הפרואני שנחגג בתחילת השנה החדשה של האינקה נמשך 3 ימים ולעיתים אף יותר. אינטי ריימי הוא חגיגה לכבוד של האל אינטי – אל השמש שאנשי האינקה סגדו לו. כיום זוהי מעין הצגה תיאטרלית הכוללת צעדות ותהלוכות צבעוניות, ריקודים, מוזיקה ואוכל טעים. זהו אירוע התרבות הפופולרי ביותר של פרו וכל פרואני יאמר שחגיגת אינטי ריימי גורמת לו להרגיש את דם האינקה זורם בעורקיו ולהעריך את העבר המפואר של תרבותו.

על מה כל החגיגה?

בעבר העתיק החגיגות כללו הקרבת קורבנות של בעלי חיים לאלי האינקה, אך בזמן המודרני, כמו שצויין, אינטי ריימי הוא מופע המוקדש להנצחת המסורות העתיקות של בני האינקה, וגם לפאר את התרבות הפרואנית כפי שהיא היום. את הקרבת הקורבנות של פעם החליפו כיום בהגשת מנחות של ירקות ותבשילים מקומיים, כמו למשל תבשיל אינטי ריימי טיפוסי הנקרא צ'יריוצ'ו (Chiriuchu) שמשמעו אוכל קר. הוא מוגש כמנחה וגם כחלק מהארוחות בפסטיבל. במנה זו יש בדרך כלל 9 מרכיבים בסיסיים ביניהם: תירס פריך או עוגת תירס, גבינה טרייה, חזיר ים, עוף, אצות יבשות, גזר, כרישה, פלפל רוקוטו ונקניקיות. על בסיס מרכיבים אלו כל אחד מוסיף את הטוויסט שלו למנה. הפסטיבל שנחגג בעיר קוסקו הוא המרכזי, הגדול והתיאטרלי ביותר בפרו.

הוא מלווה בכל מקום בתלבושות מרהיבות שאמורות לחקות את מה שיודעים כיום על תלבושות האינקה וזה כולל שפע של צבעים בהירים, עיטורי זהב , כסף ונוצות.פסטיבל אינטי ריימי הוא מחזה מדהים שמציע לתיירים הזדמנות נהדרת לחוות את העבר ואת ההווה של התרבות הפרואנית המרשימה.

מתכננים להשתתף בפסטיבל? הנה מה שכדאי לכם לדעת

אם אתם מתככנים טיול לפרו במהלך פסטיבל זה, מומלץ לתכנן את ההגעה מספיק זמן לפני שהוא מתחיל, ולוודא הזמנת מקומות לינה ורכישת כרטיסים לאירועים מראש.
צריך לקחת בחשבון שפרו היא מדינה גבוהה בחלקה וחלק מהאנשים עלולים לסבול ממחלת גבהים, ועל כן מומלץ להגיע לקוסקו או לאזורים הגבוהים כמה ימים לפני החגיגות כדי לתת לגוף להתאקלם לגבהים. שתיה מרובה של עלי קוקה ומים יכולה גם לעזור.

בגלל הגובה השמש צורבת, וכדאי להצטייד בהגנות מפניה – כובע, קרם וכד'.

הקרנבל הברזילאי | Carnaval do Brasil

טיול בברזיל היא מילה נרדפת לקרנבל, וכשאומרים "הקרנבל" כולם יודעים שהכוונה לקרנבל בברזיל, כי אין דבר דומה לזה בעולם. זו ללא ספק המסיבה המפורסמת ביותר, שמושכת מבקרים מהיבשת ומרחבי העולם. יהודית רביץ ששרה שיר הלל לקרנבל "בואו לריו" במקצב סמבה כייפי מבטאה את האווירה בו:

" בוא לריו, נשכח הכל בינתיים

בוא נשמח עם כל הברזילאים

בוא נרקוד עד אור הבוקר

בוא נשיר חזק עד השמיים…"

כן, מי שמשתתף בקרנבל בברזיל נכנס לעולם של מציאות אחרת, צבעונית, מרהיבה, שמחה וקסומה.

תוכלו להיות חלק משני מיליון אנשים שצוהלים כל יום ברחובות, והכל באווירה עתירת אנרגיה. הכל נמצא בתנועה מחשמלת, הכל זז בקצב הסמבה ואי אפשר שלא להצטרף ולהנות מזה.

תאריכי הפסטיבל משתנים משנה לשנה וכדאי לבדוק מראש את התאריך בשנה ספציפית, האירועים מתחילים בדרך כלל ביום שישי, והתהלוכות הגדולות יתקיימו בימי ראשון ושני.

מצעד המנצחות בריו דה ז'ניירו

הקרנבל הוא זמן מרגש להיות בריו דה ז'נרו, בה מתרחשים אחד מאירועי הקרנבל המפורסמים מכולם – מצעד המנצחות.
כולם מתאחדים ללא הבדלים של גיל, גזע ומין והכל על רקע צבעוני וססגוני. שלא נראה כמותו באף אירוע אחר בעולם.

אחת המסורות של הקרנבל היא הכתרת המלך מומו על ידי ראש העיר, והמלך הוא זה שנותן את האות לפתיחת האירוע. המלך מומו, שעל פי אגדת הקרנבל היה אל הלעג במיתולוגיה היוונית, גורש מהאולימפוס והתיישב בריו להביא שמחה והילולה. לכן המלך שנבחר הוא בדרך כלל שמנמן, מדושן ועם חיוך רחב. מלכת הקרנבל, לעומת זאת, נבחרת באמצעות סדרה של תחרויות יופי משולבות בריקודים.

מוזיקת הסמבה היא הלב הפועם של הקרנבל וחלק מהזהות התרבותית של ברזיל, ובקרנבל בריו מתחרים כ-500 בתי ספר ללימוד סמבה על המקום הראשון במצעד המנצחות.

רוב האקשן, החגיגות והמסיבות קורים ברחובות של השכונות ולאורך החופים, ובדרך כלל מתקיימות ברחבי העיר מאות כאלו במשך שישה ימים פראיים.

בנוסף יש נשפי קרנבל מאורגנים, עם נושאים מוגדרים, הדורשים לבוש מפואר וספציפי יותר וכמובן רכישת כרטיסים.

אמנם כל אחד יכול להתלבש כרצונו, אך האווירה משתנה אם מחליטים לעשות מאמץ קטן וללבוש תחפושת מגניבה, לשים קצת צבע על הפנים עם נצנצים ולצאת לחגוג.

חג הפסחא בגואטמלה | Semana Santa en Guatemala

אחד הזמנים הנהדרים ביותר לצאת לטיול בגואטמלה, הוא במהלך חגיגות הפסחא והשבוע הקדוש. השבוע הקדוש הוא השבוע המוביל ליום ראשון של חג הפסחא. החג המרכזי של הנוצרים שנחגג לציון תחייתו של ישו שלושה ימים אחרי צליבתו. המסורת של החג הגיעה לגואטמלה עם הגעת הספרדים בסביבות 1524, וכיום הוא נחגג עם תהלוכות מפוארות, ושטיחי ענק ארוגים ומעוצבים שמצביעים על השילוב בין המסורת הספרדית והאומנות התרבותית של הילידים.

החגיגות באנטיגואה הצבעונית

התהלוכה הגדולה ביותר מתרחשת בעיר אנטיגואה שמושכת אליה רבבות בני אדם. העיר אנטיגואה יפהפיה, בתים בצבעי פסטל, רחובות מרוצפים, קירות מכוסי בוגנוויליות, והרי געש מתנשאים משאירים רושם עז כשמגיעים אליה. לא לחינם היא הוכרה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. העיר מציינת את האירוע במשך חודש, אז מתקיימות בכל יום שישי וראשון משמרות דת, כל פעם בכנסיה אחרת בעיר. אז היא נשארת פתוחה מ-9 בבוקר עד 11 בלילה, על מנת לאפשר לאנשים לבוא ולהתפלל לפסלים של ישו ומריה הקדושה, שבהמשך ילבשו גלימות וינשאו על גבי מצופי ענק בתהלוכות ברחבי העיר.

העיר מתעוררת לחיים במשך השבוע הקדוש (Semana Santa) שאז כל תושביה ומבקריה משתתפים בפעילויות החגיגיות. הימים החשובים ביותר בשבוע הקדוש שלפני חג הפסחא הם יום ראשון, יום הדקלים, שאז גוואטמלים רבים נוהרים לאנטיגואה לציין את היום שבו על פי הנצרות ישו הגיע לירושלים והתקבל על ידי תושביה בענפי דקלים. הגוואטמלים יוצרים זרי ענק מרהיבים עשויים מעלי דקל ופרחים צבעוניים, מקשטים את החלונות והוילונות בקשתות בד ועיטורי נייר ומקיימים תהלוכת ענק בה מוצגות סצנות של דמויות ישו ומריה.

תהלוכות דומות מתקיימות כל יום עד יום חמישי ואז, בחגיגות יום השישי הטוב, האנשים לובשים שחור ומובילים מצוף גדול עליו פסל של ישו נושא צלב והמוני אבלים בעקבותיו. ביום שבת הקדוש המסמל את תחייתו של ישו התהלוכות הופכות להיות שמחות ועליזות. נשים מתלבשות במיטב מחלצותיהן, ילדים מניפים דגלים צבעוניים, קונפטי וזיקוקים. משפחות חוגגות עם ה"אלפומברות" – שטיחי הענק הארוגים שנפרסים לאורך הרחובות. שטיחים אותם תכננו ועליהם עבדו חודשים ארוכים.

ואז ביום ראשון, חג הפסחא, יש מסיבות לכל אורכו, ארוחות דשנות, זיקוקים, מוזיקה וריקודים; חוויה משכרת ותצוגה מרהיבה של הסיפור החשוב ביותר בתולדות הנצרות.

יום המתים במקסיקו | Día de los Muertos

נשמע מפחיד? לאו דווקא. דומה להלוואין? אולי ברעיון אבל ממש לא בביצוע. זוהי חגיגה תוססת שבאה לכבד את קרובי המשפחה שנפטרו ואנשים אחרים שהלכו לעולמם בתרבות המקסיקנית.

מקורותיו של יום זה הם במנהגים אצטקים קדומים, בשילוב עם חג יום הנשמות שהכובשים הספרדים הביאו למקסיקו. החג מצויין בדרך כלל בתחילת נובמבר, ונחשב ליום משפחתי שנחגג עם גולגלות, שלדים ופרצי צבע ושמחת חיים. יום שמדגיש את הנושא של הקו המקשר בין החיים למוות.

המהות של יום המתים הוא להפגין אהבה וכבוד לבני משפחה שנפטרו, ולאבות הקדומים בכלל. בעיירות ובערים ברחבי מקסיקו אנשים עוטים איפור מרהיב ותלבושות מגניבות, עורכים תהלוכות ומסיבות, שרים ורוקדים ומציעים מנחות לאלו שנפטרו.

כולם מכירים את אתרי המורשת של אונסק"ו, אך חגיגות יום המתים במקסיקו הוכרו על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית שחשובה לאנושות.

במקסיקו אנשים מכל הדתות, ממסורות אתניות שונות, חוגגים את יום המתים, אך בבסיסו החג הוא אישור לתרבות הילידים.

איך חוגגים עם המתים?

בכל בית מקסיקני, וגם ברחובות הערים, ניתן למצוא מזבחות עליהן מוגשות המנחות למתים. הם עמוסים במים, באוכל, נרות, ותמונות משפחתיות; ואם מדובר בילדים שנפטרו, גם בצעצועים.

ציפרוני חתול הם הפרחים העיקריים לקישוט המזבח, כמו גם קטורת משרף עצים, שיוצרת עשן סמיך לטיהור.

יום המתים, מעבר להיותו חגיגה משפחתית, הוא גם אירוע חברתי שגולש לרחובות ולכיכרות המקושטים במלאכות נייר מקסיקניות יפהפיות, ונחגג במשך בכל שעות היום והלילה. אנשים מתחפשים לשלדים, שמים איפורי גולגלות יוצאי דופן על הפנים, ובעיקר עושים הרבה רעש.

מקסיקו סיטי מארחת מצעד ענק לכבוד יום המתים, עם מוזיקה חיה ופעילויות לרוב ברחבי העיר. קהילות רבות ברחבי המדינה חוגגות כל אחת בצורה ייחודית לה, כמו למשל באזור אגם פצקוארו Patzcuaro Lake עורכים בלילה שיט סירות קאנו אשר על החרטום של כל אחת דולק נר, או מצעדי גולגלות ברחובות הראשיים של עיירות שונות, חוויה יוצאת דופן במהלך טיול במקסיקו.

פסטיבל הפרחים במדג'ין קולומביה | Feria de las Flores

פסטיבל הפרחים במדג'ין הוא אחד מהפסטיבלים האזוריים החשובים ביותר של קולומביה והוא אחד מהדברים הצבעוניים והיפים ביותר שתראו בטיול לקולומביה כולה. הוא מתקיים בדרך כלל באוגוסט שהיא תקופת האביב באזור וריח הפרחים נישא מכל עבר.

אמנם מרכז הפסטיבל הם הפרחים, אך הוא הרבה יותר מזה. המוזיקה היא אלמנט לא פחות חשוב מהפרחים, ובימי הפסטיבל נערכים קונצרטים, הופעות ופעילויות מגוונות. בתקופת הפסטיבל ניתן לבקר בתערוכות פרחים מרשימות ברחבי העיר. בגנים הבוטניים בעיר דואגים בימי הפסטיבל לתצוגות פרחים ייחודיות וסידורי פרחים המבוססים על מיני סחלבים שמפיצים סביבם ריחות נפלאים. אך גולת הכותרת היא מצעד מגדלי הפרחים, שבו מאות מגדלים צועדים ברחובות העיר עם תצוגות ענק מרהיבות של פרחים הקשורות לגב שלהם. המגדלים לבושים בתלבושות מסורתיות וכל האירוע הוא חגיגה של צבעים, ריחות ואווירה משכרת.

איך הכל התחיל?

הפסטיבל נערך לראשונה בשנת 1957. הוא התחיל בקטן כמסיבת פרחים אזורית ועם הזמן גדל והפך להיות אירוע לאומי רחב היקף עם רבבות משתתפים. וכמו שצויין, מדובר במדינה באמריקה הלטינית אז אי אפשר בלי מוזיקה. ואמנם יש בפסטיבל אירוע מסורתי בשם טרובה Trova בו מתחרים זמרים זה בזה בקטעי שירה, במקומות רבים ישנם מופעי מוזיקה חיה וגם הופעה מרכזית של התזמורת הפילהרמונית של מדג'ין.

לאוהבי האופניים, מדג'ין היא עיר ידידותית לרוכבי אופניים ובפסטיבל נערך אירוע רכיבה ייחודי לאורך שעות אחרי הצהריים והלילה.