הסוד שאנשים מגלים רק בשטח – למה המדריך/כה מהווה 50% מהצלחת הטיול (לפחות)

טור 5 בסדרת מחשבות מהשטח

אני מלווה מדריכים ומטיילים כבר למעלה מעשור, ובכל פעם מחדש זה מפתיע אותי: אנשים יכולים לשבת שעות ולבדוק את רמת המלונות, את שנת הייצור של הג’יפ או את שעות הטיסה. אבל על הרכיב הכי קריטי לחוויה שלהם – האדם שיעמוד מולם בשטח ויהיה הפנים של המסע שלהם – הם כמעט לא מתעכבים.

הפעם אני רוצה לשים את הזרקור על הגיבורים השקטים של הטיולים שלנו. אלו שמחזיקים בידיים שלהם את הכוח להפוך טיול “נחמד” למסע משנה חיים.

ויקיפדיה יש לכולם. מדריך/כה יש רק אחד/ת הרבה אנשים טועים לחשוב שתפקיד המדריך/כה הוא “להעביר מידע”. האמת היא שבעידן בו עובדות יבשות נמצאות במרחק לחיצה בגוגל, מדריך/כה מצוין/נת לא מוכר/ת ידע – הוא/היא בונה חוויה.

הם אלו שיודעים לזהות מתי הקבוצה עייפה וזקוקה להפסקת קפה לא מתוכננת מול נוף עוצר נשימה. הוא/היא הכימאי/ת שמערבב/ת את האנשים הנכונים ויוצר/ת אווירה שבה זרים מוחלטים הופכים למשפחה תוך כמה ימים. מדריך/כה טוב/ה מסמן/נת “וי” על המסלול; מדריך/כה מצוין/נת גורם ללב שלכם להחסיר פעימה.

ההבדל בין “להסביר” לבין “לרגש” הסיפור הוא אף פעם לא מה אומרים, אלא איך אומרים את זה. בין אם זה המדריך/כה הישראלי/ת בטיול המאורגן ששוזר/ת את ההיסטוריה בשפה ובתרבות שלנו, ובין אם זה המדריך/כה המקומי/ת בטיול הפרטי שמכניס/ה אתכם בסוד העניינים – המטרה היא להפיח חיים באבנים. מדריך/כה ענק/ית לוקח/ת היסטוריה רחוקה והופכת אותה לסיפור אנושי שנוגע בכם כאן ועכשיו. הם גורמים לכם להקשיב בעיניים פעורות גם ביום השביעי לטיול, כי הם לא רק “מלמדים” אתכם – הם מכניסים אתכם לתוך סיפור חי.

המנהל הבלתי נראה של הרגעים הקטנים כאן נמצא ההבדל שאתם בדרך כלל לא רואים בשטח, וזה סימן שהעבודה נעשית בצורה מושלמת: המדריך/כה הם גם פסיכולוגים, מנהלי משברים וגם חזאים. אם מישהו מאחר, הם יפתרו את זה בחיוך בלי להלחיץ את השאר; אם מישהו מתקשה בהליכה, הם ימצאו פתרון אלגנטי שלא מביך אף אחד. הם מרגישים את הדינמיקה הקבוצתית ומזהים חיכוכים לפני שהם נוצרים. אתם לא רואים את עבודת הניהול הזו, אתם פשוט מרגישים שהטיול “זורם”.

אמנות ההתאמה: לא “כל מדריך/כה לכל יעד” אחד הדברים שאנחנו מקפידים עליהם בקנאות הוא ההתאמה המדויקת. אנחנו לא “מחלקים עבודה לפי תור”. מדריך/כה שמתאים/מה לטנזניה – אנשים של טבע, סבלניים והרפתקנים – הם לא בהכרח המדריכים שיתאימו לדיוק ולתרבות של יפן. כשמדריך/כה מחובר/ת ליעד בנימי נפשו/ה, האנרגיה הזו עוברת אליכם באופן ישיר.

המבחן האמיתי: הגעגוע יש משפט שמדריכים אוהבים לצחוק עליו, אבל הוא הכי נכון שיש: “אנשים זוכרים את הלודג’ים, אבל מתגעגעים למדריך/כה”. לא מעט קבוצות מבקשות מאיתנו לנסוע שוב רק עם אותו אדם. זה לא קורה בגלל המסלול, זה קורה בגלל הקשר האנושי. בגלל שהם הרגישו שיש מישהו שבאמת רואה אותם, דואג להם, והפך להיות חלק מהזיכרונות הכי מתוקים שלהם.

בסוף, המסלול חשוב והיעד חשוב, אבל האדם שמולכם הוא זה שצובע את הכל בצבעים של רגש. כשאתם בוחרים טיול עומק, אתם בוחרים קודם כל שותף לדרך – ואצלנו, השותפים האלו הם הטובים ביותר שיש.