נדידת הפרפרים הגדולה בעולם

את הדנאית המלכותית, שיותר מוכרת לכם כנראה כ"פרפר נחמד", כולם מכירים, אך האם ידעתם כי מדי סתיו, מיליוני דנאיות מלכותיות עוזבות את מרעי הגידול הקיציים שלהן בצפון-מזרח ארצות הברית וקנדה, ויוצאות במסע של כ-4,500 קילומטרים אל עבר האזור החם של דרום-מזרח מקסיקו? הכנו עבורכם סקירה קצרה על אחת מתופעות הטבע הקסומות בעולם.

נדידת הדנאית המלכותית, המתרחשת מדי שנה בין הקיץ לסתיו בעיקר בצפון אמריקה, נחשבת לאחת מתופעות הטבע המיוחדות והמסקרנות ביותר בעולם. בעולם הטבע בעלי חיים רבים יוצאים למסעות נדידה מרהיבים, אך שלא כמו נדידת הגנו באפריקה למשל, הנחשבת לנדידה היבשתית הגדולה בעולם, פרפרי הדנאית המלכותית לעולם לא ישלימו את מעגל הנדידה ויחזרו לנקודת ההתחלה. אז איך הם יודעים להגיע מלכתחילה? ולמה הם לא חוזרים חזרה? כאשר הימים מתחילים להתקצר והטמפרטורות צונחות מטה, פרפרים אלו מתחילים לנטוש את שטחי המחייה הטבעיים שלהם בחיפוש אחר מקום בטוח וחמים להעביר בו את החורף. עבור הדנאיות המלכותיות, המקום הבטוח נמצא רק במספר הרים במרכז מקסיקו. ברגע שהן מגיעות לשם, מיליונים מהן מתקבצות יחדיו על ענפי עצי האשוח ויוצרות מראה מרהיב שנראה כעץ פרפרים.עצים אלו יוצרים מיקרו אקלים המגן על החרקים המיוחדים הללו, עם מעין אפקט שמיכתי, וכך הטמפרטורות על עצים אלו נשארות נוחות.

לאחר שחיכו את כל החורף, הדנאיות מתחילות את דרכן חזרה צפונה לאוויר החם של טקסס למשל, שם הן מזדווגות ומטילות את ביציהן. כעבור ימים ספורים בלבד, מתוך הביצים בוקעים זחלים יפיפיים מעוטרים בפסים בצבעי שחור, זהב ולבן. זחלים אלו צורכים כמויות גדולות של צמח בשם אסקלפיאס סורי (milkweed) לפני שהם יוצרים את הגולם שממנו יהפכו לפרפר בוגר. בנקודה זו במעגל הנדידה, הפרפרים החדשים עפים לשמיים וגומעים עוד כמה מאות קילומטרים צפונה לפני שימצאו מאגר נוסף של אסקלפיאס ויחזרו על המהלך. זה יכול לקחת לדנאיות בין 4-5 דורות כדי להשלים את מעגל הנדידה ולהגיע חזרה לקנדה. אז, כששוב מגיע הסתיו, הדנאיות משתמשות בזרמי האוויר העוזרים להן לקבל את התנופה לצאת שוב במסע למקסיקו. הדבר המעניין הוא, שהדנאיות הפונות צפונה ישלימו את מעגל החיים שלהן ב-5-7 שבועות בלבד, אך כשהסתיו מגיע, דור מיוחד וחזק יותר של דנאיות שיכול לחיות כשמונה חודשים ינצל את זרמי האוויר כדי לעוף כל הדרך חזרה למקסיקו, דרך ארוכה הנראית בלתי אפשרית ליצורים עדינים אלו. זה מה שהופך את נדידת הדנאיות המלכותיות למיוחדת כל כך, כיוון שאומנם מדובר באותו זן של חרקים, אך אלו חיים הרבה יותר זמן מסיבה שאינה ידועה לנו עד היום.

אז למה הדנאיות נודדות, ואיך הן יודעות את הדרך?

אומנם חלק זה עדיין לוטה בערפל, אך יש מספר תאוריות בנושא: הסבר אחד הוא שכאשר הדנאיות מתחילות במעופן צפונה, הן פשוט עוקבות אחר הפריחה של מזונן העיקרי – אסקלפיאס סורי, וכשהחורף מגיע וצמחים אלו מסיימים את עונתם, הפרפרים עוזבים את המקום בחיפושם אחר תנאי אקלים שיגנו עליהם מהחורף הקר. תיאוריה נוספת משלבת בתוכה את המערכת החיסונית של הדנאית המלכותית. הנדידה מאפשרת לדנאיות לברוח משטחי המחייה הטבעיים אליהם מגיעים הטפילים בסוף הקיץ. לפי מחקרים שנעשו, טפילים אלו פוגעים ביכולתן של הדנאיות לעוף בצורה מיטבית ולמרחקים ארוכים כנדרש בנדידה. ואיך הן יודעות את מסלול הנדידה? מחקר שהתפרסם ב-2016 מציע שהדנאיות מנווטות את דרכן לפי מיקומה של השמש.

למה הדנאיות חשובות? אולי הן נראות קטנות ולא חשובות, אבל יצורים אלו משפיעים רבות על האקו-סיסטם באזורים בהן הן חיות. כפרפר בוגר, הדנאיות המלכותיות מבקרות מספר רב של פרחי בר מדי שנה בעוד הן מחפשות אחר נקטר עשיר ומזין. במעשה זה, הדנאיות מעבירות אבקה מצמח אחד למשנהו ועוזרות למינים אלו להמשיך להתקיים. ולמרות שזחלי הדנאיות והפרפרים הבוגרים רעילים לרוב הטורפים, הודות לרעלים שהן מקבלות מהאסקלפיאס, חלק מבעלי הכנף עדיין יכולים לעכל אותן ללא פגע, וכך גם מינים מסוימים של נמלים ועכבישים הטורפים את זחליהן במידה והצליחו לעשות כך.