סיישל – אומרים ישנה ארץ…

תזוזת היבשות הפרה-היסטורית שהחלה בכדור הארץ לפני כ 250 מיליון שנה וממשיכה לסירוגין גם בימינו אנו, השאירה לכולנו מזכרת נהדרת – זכר לפרידה הארוכה שבין אסיה לאפריקה; שרשרת של למעלה מ 115 איים ושרטונות היוצרים במרכז האוקיינוס ההודי את מדינת האיים הנהדרת – סיישל (SEYCHELLES). גיורא לוין, מדריך טיולים ומחבר הספר "מדריך איי סיישל" – חושף בפנינו טפח מחוויותיו ביעד קסום זה.

לפני כשלוש שעות המראתי משדה התעופה של אדיס אבבה באתיופיה ועכשיו, לאחר כ 2,000 ק"מ של שמים ואח"כ הרבה מים מתחילים לראות מתחת לגופו העגול של המטוס חלק מהאיים המזרחיים של סיישל – החגורה הצרה הנקראת גם בשם "האיים הפנימיים". למרות השטח העצום עליו משתרעים כלל האיים במרחבי האוקיאנוס (400,000 קמ"ר), הרי שטחה הכולל של היבשה הוא רק 450 קמ"ר – ורק 30 איים מיושבים, בעיקר אלו המכונים "האיים הפנימיים" – אותם אני מבקר הפעם.

האיים הגבוהים מעבר למלדיביים

המטוס מנמיך באיטיות לעבר שדה התעופה הבינלאומי הנמצא באי הגדול מאהה (MAHE). הנוף הניבט מהאוויר – מקסים ומרהיב ומשלב יערות ירוקים לצדם של מפרצים קטנים ותכולים; המלחים הערביים הראשונים שהגיעו לקבוצת איי סיישל בשנת 851 ראו לראשונה את האיים מזווית שונה לגמרי – מקו המים אל עבר החוף המפורץ; בספינות העמוסות שהגיעו מחצי האי ערב עם רוחות המונסון הצפוניות היו תבלינים וסחורות שונות אותם היו אמורים הערבים להחליף עם השחורים במזרח אפריקה אבל במהלך המאה ה-9 חוזרות משלחות רבות ומדווחות על "האיים הגבוהים אשר מעבר לאיים המלדיביים". השמועה על האיים המופלאים עושה נפשות בקרב הערבים, האפריקאיים ואפילו עד הודו מגיעה ואלפי אנשים מתחילים להגיע לאיים להתיישבות של קבע. הזהות של העם בסיישל (המכונים "סיישלוואה") והתרבות הקריאולית מתחילה להיווצר בשנים אלו. 90,000 אלף תושבי סיישל נחלקים עד היום למוצא אפריקאי, אסיאתי, ערבי והודי ורובם דבקים בשמות העוברים מאב לבן ומאם לבת המזהים אותם עם המקורות.

מפיקו לסיישל

בשנת 1742 שלח מושל מאוריציוס דה אז, מאהה לאבר-דונה את אחד משריו, לאזאר פיקו לבדוק את קבוצת האיים; פיקו קרא לאי הגדול על שם המושל ולמפרץ בו עגן – על שם עצמו ובכך סלל את הדרך לצרפתים לתבוע חזקה על האיים – עד לשנת 1814 – שנת נפילתו של נפוליון הגדול. האיים מקבלים את שמם על שם שר האוצר של לואי ה-15, ז'אן מורו דה סיישל. לאחר נפילתה של צרפת הגדולה, הופכים הבריטים לשליטיי האיים – תהליך ארוך ומתיש המביא אותנו עד לשנת 1975, שנה בה מקבלת סיישל את עצמאותה. חשוב לציין כי דווקא הצרפתים הם אלו אשר השאירו את חותמם על האיים ותושביהם וכדוגמא, עד היום, צרפתית היא השפה השלטת באיים. (למרות שהנהיגה היא בצד השמאלי של הכביש).

ויקטוריה הקולוניאלית

שדה התעופה הבינלאומי והיחידי במאהה נמצא מעט דרומית לעיר הבירה ויקטוריה (VICTORIA) – עיר הנמל הגדולה ובעצם העיר היחידה בסיישל ובה כל מוסדות השלטון של המדינה. רק 35,000 איש חיים בעיר זו הנחשבת כאחת מערי הבירה הקטנות ביותר בעולם. חזות קולוניאלית יש לויקטוריה – במרכז העיר שחזור של מגדל השעון בגשר ווקסהול שבלונדון, מגדל שעון משנת 1903 שהובא כאות הוקרה למלכה ויקטוריה, בית משפט מעוטר הצבוע בירוק ולבן וסניף דואר קטן שחזיתו אדומה לגמרי וסביבו פזורים תאי טלפון קטנים בנוסח אנגלי. אין בעיר בנייני משרדים ענקיים וגורדי שחקים אחרים וקו הרקיע הקצר נקי וברור. אחד מסימניה הבולטים של העיר – האנדרטה בכיכר התנועה LE CHANTIER המשלבת את ארבעת הענפים הכלכליים עליהם מבוססת המדינה: חקלאות, תיירות, תעשיה ודגים.

הגנים הבוטניים המופלאים והשווקים ההומים

הפנינה האמיתית של ויקטוריה נמצאת בחלק הדרומי של העיר – הגנים הבוטניים. גנים אלו משתרעים על פני שטח של 24 דונם ומכילים בתוכם למעלה מ-200 סוגי צמחים טרופיים ופרחים אקזוטיים המשתלבים יפה בתוך סלעי הגרניט, בריכות המים ופרחי הלילך ובין צבי הענק המאכלסים אותם. הגנים נוסדו בשנת 1901 ובהם מסלולי הליכה ופירוט נרחב של שמות הצמחים והפרחים אשר רובם אנדמיים למקום וחלקם הובאו לכאן מכל רחבי האוקיאנוס ההודי, ונקלטו היטב. אל תחמיצו את גן הסחלבים המדהים המהווה מעין "גן בתוך גן". יום השוק העיקרי בעיר ויקטוריה הוא שבת; או אז הומה שוק סלווי'ן קלארק (SELWYN CLARKE) בהמוני בני אדם, צבע וחיים, דייגים על שלל סחורתם, סוחרי ירקות ופירות טרופיים ועשרות דוכנים מרעישים, כמו גם להקות של אנפות בקר (המכונות במקום בשם MADAM PATON) המלקטות בשלווה ובנחת את כל השאריות – מכל הדוכנים. סיור במקום יפגיש אתכם עם פירות וירקות שטרם ראיתם (אולי…) במקומות אחרים: תבלינים שונים כגון זעפרן, קארי, וניל וקינמון, אגוזי מוסקט, עשב לימון, תמציות תה הוניל המיוחד לסיישל ועוד. ומאחר והשוק נועד למקומיים, רופיות בודדות מסדרות לכם ארוחה כהלכתה. חוויה של ריחות, צבעים ומראות.

החופים המופלאים של סיישל

הרכב הקטן והחביב מסוג MOK (פתוח בחלקו האחורי, נמוך ועושה רעש של מקצרת דשא…) מסיע אותי אט אט אל חלקו הדרומי של האי מאהה; חופים הם האטרקציה העיקרית של דרום האי. החל מחוף אנס רויאל (המכונה גם FAIRYLAND POINT) חופי הרחצה שלאורך החוף הם קטנים, שקטים ונעימים ומצוינים לרחצה, שנירקול ושחייה (זהירה) שכן כמעט כל החוף מעוטר בשוניות אלמוגים יפות. האזור הנעים ביותר לדעתי לרחצה הוא חוף אנס פורבאנס (ANSE PORBANES) המכונה בקרב במקומיים גם בשם "מפרץ הפיראטים"; על פי האמונה המקומית, לפני כמאתיים שנה הגיעו שודדי ים לחוף זה והטמינו בחולות מטמון רב ערך שעד היום טרם נתגלה לאיש…
נסיעה קצרה מביאה אותי לחוף נוסף מפורסם לא פחות – חוף אנס רויאל (ANSE ROYALE) האהוב מאד על המקומיים וממנו ניתן לצאת בשחייה קלה אל עבר אי בודד וקטן הנמצא ממש ממול. חוף אנס רויאל הוא גם מקום מושבו של התיאטרון הלאומי החדש.

השעה דוחקת והבטן לא פחות; האוכל הקריאולי הוא פשוט נהדר – שילוב של המטבח ההודי (אבל לא חריף מדי) עם המטבח הצרפתי העדין והכל מעורבב עם שפע של ירקות, פירות טרופיים דגים ומטעמי ים נהדרים. באופן לא מפתיע, שדה התעופה הבינלאומי של סיישל הוא גם השדה היחידי לטיסות הפנימיות הקצרות היוצאות לעוד כ-15 איים נוספים. אני בוחר לצאת בטיסה לפרלין (PRASLIN) – האי השני בגודלו במדינת סיישל הנמצא רק כ-15 דקות טיסה מזרחית למאהה. זנבו של המטוס צבוע ב 5 צבעי הדגל של סיישל: הכחול מסמל את השמיים ואת האוקיאנוס, הצהוב את השמש, האדום מסמל את התושבים, הלבן את הצדק וההרמוניה והירוק את הצמחייה והסביבה הטבעית. מיד לאחר ההמראה חולף המטוס הקטן מעל לפארק הלאומי הימי סנט אן (STE ANNE) אשר 6 איים קטנים שוכנים בתחומו ותיירים יכולים להפליג בו בסירות זכוכית המאפשרות הצצה נדירה אל עולם החי והאלמוגים הנמצאים במקום.

אי הדקלים וקוקוס הים

המנחת הקצר באי פרלין ביחד עם הטרמינל המאולתר מבהירים לי מיידית כי האי הזה הוא סיפור שונה מהאי הגדול מאהה. אורכו של האי רק 12 ק"מ ורוחבו המקסימלי – 5 ק"מ. הצרפתי הראשון שהגיע לאי זה (לאזאר פיקו שהוזכר לעייל) העניק לו דווקא את השם ILE DE PALME (אי הדקלים) אולם אחר כך שונה השם לפרלין על שמו של שר המדינה הצרפתי דוק דה פרלין. גם פה משרת אותי רכב ה-מוק הקטן ואני יוצא לסיור שאסור להחמיצו – אל עבר שמורת דקל "קוקוס הים" הייחודי לסיישל – שמורת VALLEY DE MER אשר הוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר שימור עולמי. אז מה כל כך ייחודי באגוזי הקוקוס של עץ זה שעליו הינם הגדולים בעולם? הפריחה של העצים הזכריים המזכירה אבר מין זכרי והאגוז הצומח על העצים הנקביים הנראה כמו אגן ירכיים נשי. כאשר נסחפו אגוזים ענקיים ומדהימים אלו והגיעו ליבשות אחרות, חשבו כי הגיעו מעצים תת ימיים גדולים ומכאן נפוץ השם "קוקוס הים". כ 7,500 עצי דקל נמצאים בשמורה – עצים המגיעים לבגרות מינית רק בגיל 25 שנה, האגוז מגיע לבשלות מלאה רק לאחר 7 שנים והעץ עצמו עשוי להגיע לגיל מופלג של 1000 שנה. כמה מהעצים בשמורה מגיעים לגובה של 45 מטרים וגילם נאמד ב-850 שנה! כאשר מגיע הפרי לגודלו המקסימאלי, משקלו של האגוז הוא כ 25 ק"ג – דבר שהופך אותם לפירות הכבדים ביותר בעולם. קטיף אגוזי הקוקו-דה-מיר נשלט לחלוטין על ידי הממשלה וקטיף לא חוקי עלול להביא למאסר ממושך…
מהשמורה שאסור להחמיצה, אני פונה לחוף הרחצה הטוב ביותר בפרלין – אנס לאזיו (ANSE LASIOU), בצידו הצפון מערבי של האי. תחושת ההתעלות מורגשת היטב באוויר, במיוחד בשעות הערב המאוחרות – חולות לבנים יפיפיים, סלעי גרניט מעוגלים וגלי ים שוצפים. זהו החוף היחידי בפרלין שאינו מוגן על ידי שוניות אלמוגים ובשעות מסוימות – גלי הים גבוהים מאד וטובים במיוחד לגלישה.

הציפור הטרופית והצב הזקן ביותר בסיישל

אני ממשיך לביקור באי הקטן קוזין (COUSIN) הנמצא כשני קילומטרים ממערב לפרלין. ההגעה אל האי נעשית באמצעות סירות קטנות אבל חשוב לתאם את הביקור מראש. אסור להחמיץ – לדעתי זהו אחד מהשיאים בביקור בסיישל ! בשנת 1968, נקנה האי ע"י המועצה הבינלאומית לשימור ציפורים והפך לשמורת טבע בה נמצאים מספר רב של מיני ציפורים הנמצאים בסכנת הכחדה וכן אתר לגידול ציפורי מים וצבים. ההליכה דרך היער העבות בין שפע אדיר של קיני ציפורים, שריקות וצפצופים היא חוויה מדהימה. רובי ברסון, המדריך המקומי מסביר לי כי למשל ציפור קטנה בשם סבכי המברשת גדלה רק באי הזה ונותרו ממנה רק כ-30 זוגות. הציפור ארוכת הזנב המכונה "הציפור הטרופית" (PAILLE EN QUEUE) – גם היא אנדמית לאי זה ולא ניתן לראותה בשום מקום אחר בעולם. אפילו זוג של FAIRY TERN – סוג של שחפית, הציפור הלאומית של סיישל ראינו פה. האי הוא גם מקום מגוריו של צב הענק הזקן ביותר בסיישל שגילו נאמד ב 230 שנה!

הדרך לאי לה דיג

חוזרים לפרלין ונוסעים לאורך קו החוף המפורץ לעבר המעגן הקטן הנמצא בחלק הדרומי של האי; ספינת סילון גדולה (JETTY) עוגנת במקום; זהו האוטובוס המקומי המפליג בקו: פרלין – לה דיג – פרלין. האי לה דיג (LA-DIGUE) הוא מקום יפיפה שיופיו עדיין לא נפגם – לא על ידי התושבים המקומיים המונים כ 3000 נפש ולא על ידי התיירים שמספרם עדיין אינו רב בשל מיעוט המלונות. טוב עשו שלטונות סיישל אשר הגבילו כבר לפני שנים את בנייתם של בתי מלון נוספים וגדולים באיים השונים ובכך שומרים על אופיים המיוחד של האיים לאורך שנים רבות – ולו גם במחיר הגבלת מספרם של התיירים המגיעים לאורך השנה.

טיול בין סלעי גרניט ומפרצי טורקיז

אז אם חשבתם שקצב החיים בפרלין הוא רגוע – חכו עד שתגיעו ל לה-דיג. רבע שעה של הפלגה מחברים את ארבעת הקילומטרים המפרידים בין פרלין לאי; בעבר – היה האי לה דיג מטע קוקוס גדול שכיום נותרו ממנו מספר מצומצם של דונמים. רכס הגרניט המרכזי של האי המגיע לגובה של 300 מטר, סלעי גרניט ענקיים המקיפים את חופי האי השונים, חולות לבנים מבהיקים ביחד עם מפרצים וים בצבע טורקיז עמוק – יוצרים נופים הנחשבים מהיפים והציוריים ביותר בסיישל כולה. באי לה-דיג כמעט כולם הולכים ברגל או נוסעים באופניים. רק רכבים חיוניים מורשים לנסוע ברחבי האי והמקומיים בוחרים בד"כ להתנייע באופניים וחלקם אף בעגלות הרתומות לשוורים מקומיים. אני בוחר בזוג אופניים משוכלל (עם הילוכים…) ויוצא לתור את האי שפרסומו העולמי הגיע לאחר שצולמו לאורך חופיו מספר סרטים בינלאומיים ביניהם הסרט "עמנואל". דרך בת כ-4 ק"מ חוצה את האי מלה פאס, נקודת העגינה של הספינה, לעבר חוף גרנד אנס (GRAND ANSE) – החוף הגדול ביותר באי ואחד ההומים שבו (אם בכלל ניתן לקרוא למשהו באי לה-דיג בשם "הומה"); הדרך עוברת בשיפולי בית הקברות הקולוניאלי הממשלתי, אח"כ חוצים מטע קוקוס קטן ואזור ביצתי המהווה שמורת טבע קטנה ובה מספר סוגי ציפורים, סופיות, ושני מינים נדירים של צבי ביצה. האופניים מתחתרות מעט בדרך החולית ולעיתים קרובות אני נאלץ לדחוף אותם רגלית. הדרך מתחילה לעלות במתינות וחוצה את הרכס הגבוה של האי. עוד קילומטר וחצי של דיווש בפדלים והליכה קלה – ואני על חוף גראנד אנס; זהו חוף נהדר לרביצה, לטיפוס על סלעי הגרניט המדהימים, לפיקניק או טיול רגלי – וקצת פחות טוב לשחייה עקב הזרמים התת ימיים העזים שבמקום. בכל מקרה – שווה את המאמץ. הפלגה קצרה חזרה לפרלין כשמכול עבר מזנקים דגים מעופפים וטיסה חזרה למאהה – האי הגדול. טיול לסיישל – גן העדן המושלם.

כמה טיפים על סיישל

אומנים רבים מוצאים בסיישל כר פורה לציור, פיסול ועבודות נוספות. המלצה אישית שלי – אל תחמיצו את הסטודיו של מייקל אדאמס ב ANSE AUX POULES BLEUES בחלק הדרומי של האי הגדול מאהה. עבודותיו מפורסמות בעולם כולו ובעיני רבים הוא נחשב כגדול הציירים והאומנים החיים ויוצרים בסיישל. בסטודיו ובחנות הצמודה ניתן לקנות את תמונותיו המרהיבות, חולצות טי, הדפסי משי וגלויות – הכל בהשראת האמן.
סיישל היא אחת המדינות הבטוחות ביותר למטייל המערבי. מעבר לעובדה כי היא נקייה לחלוטין ממחלות טרופיות וזיהומיות אין בה גם כלל בעלי חיים וזוחלים המסוכנים לאדם. עכבישים ענקיים בהם תיתקלו אולי לאורך הביקור אינם ארסיים ואינם מסוכנים. כנ"ל – גם מספר קטן של נחשים. תיאורטית – ניתן להסתובב בכל האיים ללא כל הגנה ויחפים ולצאת ללא כל פגע. אחרוני התנינים הושמדו בפרלין ע"י התושבים המקומיים לפני כ-150 שנה..
המוזר ביותר מכל כלי הנגינה המקוריים של סיישל הנו ה MAKALAPO. הכלי הנו בעצם פח הקבור בחלקו בתוך האדמה. בין הפח ובין מוט עץ קצר הרחוק ממנו מספר מטרים מתוח חוט והמוזיקה מושמעת תוך כדי פריטה על החוט המתוח ונקודת המגע שלו עם הפח החלול.
רובם הגדול של תושבי סיישל שייכים לכנסייה הרומית-קתולית. מיעוט משתייך לכנסייה האנגליקנית ויש גם מספר מועט של מוסלמים, מורמונים והינדים. חלק מהתושבים המבוגרים מאמינים עדיין בכוחן של הרוחות המקומיות – אמונה אשר זכתה לכינוי GRIS GRIS. מעשי הכשפים הוצאו מחוץ לחוק רק בשנת 1958 אך עדיין נותרו בסיישל מס' מצומצם של רופאי אליל שונים הרוקחים שיקויי אהבה, מזל ונקמה. רוב התושבים מדברים שלוש שפות: קריאולית (צרפתית "משובשת" בניב מקומי דומה לשפה המדוברת במאוריציוס ומרטיניק), צרפתית ואנגלית.

קבוצת איי אלדאברה (ALDABRA) – "הצלול, הבהיר והצבעוני ביותר"

זוהי קבוצת האיים הרחוקה ביותר מסיישל אך שייכת למדינה – מרחק של 1,000 ק"מ ממאהה לכיוון דרום. למעשה, האיים קרובים יותר למדגסקר מאשר לסיישל עצמה. סבורים כי קבוצת האיים התגלתה ע"י יורדי ים ערביים במהלך המאה ה-9 והם העניקו לאיים את השם אל-חאדרה. במהלך השנים שובש השם והשתנה ל-אלדאברה. קבוצת האיים היא אחד מהאטולים (איי אלמוגים טבעתיים המקיפים אגם פנימי) הגדולים בעולם. רוחב האטול 22 ק"מ ממזרח למערב והוא כולל ארבעה איים עיקריים הסוגרים על לגונה עצומה. איי אלדאברה הם בתי הגידול המקוריים של צבי היבשה הענקיים ומעל ל 200,000 (!) מהם חיים באטול. האטול עשיר בלהקות מרהיבות של ציפורים שונות: פלמינגו, מגלנים, אנפות שונות ופריגאטות מזנים שונים. אטול אלדאברה מופיע ברשימת האתרים המוגנים של האו"ם – WORLD HERITAGE. באלדאברה מתגוררים רק מדענים השוהים על האי לפרקי זמן של 3-6 חודשים, ועוסקים במחקרים שונים – בעיקר בתחום הזואולוגי והתת ימי. אל איי אלדאברה ניתן להגיע רק עם אישור מיוחד ובטיסות מיוחדות בלבד היוצאות מסיישל או בהפלגה האורכת כ-10 ימים. כ 27 ק"מ מדרום לאלדאברה נמצא האי אסאמפשן (ASAMPSHEN) הנחשב כאחד מאתרי הצלילה הטובים והעשירים בעולם. הצולל המיתולוגי ז'או ז'אק קוסטו הצהיר לא פעם כי אזור זה הוא "הצלול, הבהיר והצבעוני ביותר בו צללתי מימי".

גיורא לוין – מוסמך לגיאוגרפיה ואנתרופולוגיה; מדריך טיולים בחו"ל. כתב את ספר ההדרכה היחידי בעברית על סיישל – "מדריך איי סיישל" בהוצאת "שטיינהרט-קציר".