עשר עובדות מעניינות על גואטמלה

גואטמלה, “ארץ העצים”,  טומנת בחובה אוצרות גיאולוגיים, תרבות מרתקת וטבע עוצר נשימה. ריכזנו עבורכם 10 עובדות מעניינות ומשעשעות על גואטמלה, שיעזרו לגלות טפח מקסמה של המדינה המסתורית. קריאה מהנה!

המטבע המקומי של גואטמלה קצאל (Quetzal) נקרא על שם הציפור הלאומית שלה, הידועה בנוצותיה המרשימות הזוהרות בצבע ירוק שאורכן כמעט כפול מאורך גופה. בזמנים העתיקים של המאיה, נוצות הקצאל, הידוע גם בשם “קורוקו” עיטרו את כיסויי הראש של שליטי האצטקים והמאיה כסמל של עושר ושפע ואף שימשו כמנחה יקרת ערך בממלכותיהם.

השפה הרשמית בגואטמלה היא אמנם ספרדית אבל במחוזותיה השונים של המדינה מדברים ב-21 שפות מאיה שונות. מלבד לשונות המאיה מדברים בגואטמלה גם בכמה לשונות אחרות, רובן מוכרות באזורים הכפריים המרוחקים מן הערים המרכזיות.

הרי הגעש – גאווטמלה מורכבת ברובה מרמות הרריות מיוערות ומישורים מכוסי ג’ונגל ויש בה למעלה מ 30 הרי געש, מתוכם שלושה פעילים:  ,Santiaguito Pacaya עליו תוכלו לטפס בטיול יום כדי לחוש את החום הלבה הלוהטת שזורמת מן ההר ולצלם את זרימתה ו- Fuego הפולט החוצה עננים גדולים של עשן כהה סמיך מדי בוקר. הר הגעש טאחאמולקו (Tajamulco) הוא הפסגה הגבוהה ביותר בגואטמלה והוא מתנשא לגובה 4220 מטרים.

מסורת – במהלך חג המולד בגואטמלה נהוגה מסורת מקומית בה רבים מהתושבים יורים באוויר כחלק מהחגיגות. למרבה הצער, למסורת העליזה הזו יש תוצאות קצת פחות משמחות מכיוון שמדי שנה בין חמישה לעשרה אנשים מוצאים את מותם או נפצעים אנושות מפגיעתם של כדורים טועים.

תרבות המאיה – למעלה ממחצית הגואטמלים הם צאצאי בני המאיה המפורסמים ושרידי התרבות הקדומה ממשיכים להתקיים בגוואטמלה, בעיקר בכפרים במרכז ומערב המדינה. רבים מתושבי גוואטמלה ממשיכים ללבוש בגדים מסורתיים צבעוניים, לארוג בדים מרהיבים, לבשל מאכלים מסורתיים ולנהל אורח חיים ופולקלור המחויב לערכי התרבות המפוארת והעתיקה.

ההמנון הלאומי של גואטמלה לא נכתב על ידי תושב מקומי. בשנת 1896 קידמה ממשלת גואטמלה תחרות כדי לבחור את מילות המנון הלאומי של גואטמלה. היצירה הזוכה נכנסה בעילום שם על ידי חוסה חואקין פלמה. בשנת 1910, רק 14 שנים מאוחר יותר, התגלה כי מחבר ההמנון אינו תושב מקומי אלא בכלל… קובני.

במצולות – גובה פני המים באגם אטיטלן (Atitlan) גואה ב 6 מטרים בכל עשור ואם תביטו בקו החוף תוכלו להבחין במעגני סירות, קירות אבן, עצים וצמחיה השקועים תחת המים. התופעה בולטת במיוחד בכפר סן פדרו (San Pedro) כאשר ממש מתחת לפני המים תוכלו לראות שרידי קומות שלמות של בתי מלון לשעבר, מסעדות ובתים שנבלעו על ידי האגם.

אוכל האלוהים – השוקולד הראשון הומצא בגוואטמלה על ידי בני המאיה, אשר העריצו את עצי הקקאו. משמעות המילה “קקאו” שמקורה בשבטי המאיה הוא “אוכל האלוהים” והוא שימש כמשקה המלכים אשר ייחסו לו תכונות מרפא ותכונות מאגיות. ציורים קדומים של המאיה מתארים אנשים אוספים קקאו, מוזגים אותו ושותים ממנו.

מוכרחים להיות שמח – בגוואטמלה חוגגים את יום המתים “Dia de los Muertos” אשר חל בתאריך 1 בנובמבר. ביום זה נוהגים התושבים לפקוד את בתי הקברות המקומיים, לצבוע את המצבות של בני המשפחה בצבעים בהירים ולהעיף עפיפונים לזכר יקיריהם המתים. בסומפאנגו (Sumpango) ליד אנטיגואה נערכים פסטיבלי עפיפונים ענקיים ובטודוס סנטוס מתקיימים מרוצי סוסים עם פרשים מעט שיכורים…

אוכל, קדימה אוכל – ביום המתים (וגם בליל כל הקדושים) נוהגים התושבים המקומיים לאכול  מנה גוואטמלית מסורתית בשם .Fiambre זהו סלט קר המורכב מחמישים מרכיבים (בין השאר: נקניקים, גבינות, ביצים, ירקות מוחמצים ועוד) והמתכון שלו שונה ממשפחה למשפחה. בשל כך נהוג לחלוק את הפיאמברה המשפחתי עם משפחות אחרות.