צפון או דרום – מסע קסום לאתיופיה – חלק א’

עודד אביעד, מדריך טיולים מוסמך באפריקה וחובב טבע מילדות, חושף בפנינו טפח מהאהבה הגדולה שלו לאתיופיה, וסוחף אותנו יחד איתו בקסמה, הטבול בסיפורי אימפריות עתיקות, נופים עוצרי נשימה והיסטוריה מרתקת. קריאה מהנה!

כבר בילדותי עטף אותי קסמה של אתיופיה בסיפורים מרתקים על ממלכות קדומות, אגדות על מפגשי מלכים ומלכות ומסע אינסופי של אלפי אנשים שהחל מהרכסים הגבוהים, דרך ערוצי נחלים עמוקים, ערבות צחיחות ועד למדבריות רחבי הידיים בסודן. באזור זה התקיימה במשך מאות שנים תרבות עשירה אשר מגוללת את סיפורה המיוחד של מזרח אפריקה שהיוותה ציר מרכזי בקשרי המסחר שהניעו את העולם העתיק. קשרים שביססו כבר אז את החיבור ההדוק שבין ארצות מזרח הרחוק ליבשת האירופאית.

הקסם של אתיופיה

צפון אתיופיה מאגד לתוכו נופי בראשית קסומים של חרוטי געש נישאים, רכסי הרים משוננים עשירים בצומח ייחודי, אגמי מים רחבים, תרבות עתיקה של ממלכות קדומות, ערים עתיקות והיסטוריה מפוארת ששורשיה מגיעים עוד לימי מלכותה של מלכת שבא האגדית ולמפגש העוצמתי עם המלך שלמה, מפגש שהתרחש ממש כאן בישראל ויצר באתיופיה שושלת שלמה של נצר למלכות שלמה. לכאן גם הגיעה ראשית הנצרות העתיקה שהשאירה חותם של מבנים של כנסיות מרהיבות ביופיין שחלקן חצוב בתוך סלעי ענק אדומים. גם כיום שלל הנזירים המשמשים בתפקידי קדושה בכנסיות מוסיפים רבדים חדשים לקסמו של המקום, כאשר לפנות בוקר עטופים בבגדים צבעוניים להפליא הם פוצחים בשירה ענוגה המבשרת את בואו של יום חדש.
אבל באתיופיה קיים גם משהו אחר, שונה לחלוטין ממה שמתרחש בצפון המדינה. מסע לחלקה הדרומי של אתיופיה חושף בפני המטיילים את אפריקה השבטית, אפריקה שנשארה אלפי שנים מאחור, אפריקה שבה הזמן עצר מלכת. קבוצות שלמות של שבטים החיים כל אחד לפי אמונתו ולפי דרכי אבותיו הקדומים כאילו הזמן לא נגע בהם כלל. במרחבים שבין אגמי השבר המזרח אפריקאי, לאורך נהרות המאגו (Mago) והאומו (Omo) בואכה ימת טורקנה חיים שבטים שמאפשרים הצצה לעולם העתיק, לצורת חיים קדומה ותרבות שהולכת ונעלמת מהעולם.

אז כשמנסים לבחור טיול לאתיופיה עולה תמיד השאלה: צפון או דרום ?

היום קיים מגוון רחב של אפשרויות לטיול לאתיופיה. ישנם טיולים המתמקדים בדרום המדינה תוך שימת דגש על אזור אגמי השבר הסורי אפריקאי ועל הביקור בשבטים השונים שללא ספק יוצר מפגש אנתרופולוגי שאיננו מוכר בעולם המערבי. טיולים אחרים מתמקדים בצפון המדינה עם דגש על עברם המפואר של ממלכות אתיופיה, טבע פראי, מפגש עם יהדות אתיופיה שחלקים ממנה עדיין קיימים בצפון המדינה ומשיקים בקווים עדינים לנצרות הייחודית שהתפתחה במקום לאורך השנים, מדבריות מלח אינסופיות והרי געש פעילים. עבור אלה שיכולים למצוא את הזמן קיימים גם טיולים המאפשרים ביקור בצפון המדינה וגם בדרומה בטיול אחד המשלב את מרבית המקומות יחד. בחלק זה של הכתבה אני אנסה לתת לכם טעימה מטיול לממלכות הצפון, ובכתבת ההמשך נצא למסע במנהרת הזמן אל שבטי הדרום.

טיול לממלכות הצפון

בצפון אתיופיה התקיימו במשך מאות שנים קבוצות אתניות שונות שהיו מורכבות משבטים דוברי שפות אומוטיות אשר היגרו דרומה לתוך הרמות המרכזיות של אתיופיה. לאחר מכן היגרו גם דוברי השפות כושתיות והשמיות שהתיישבו בשטחי קרן אפריקה, וברמות הצפוניות של אתיופיה. עם הזמן התקבצו חלק מהקבוצות הללו למבנים שונים של ממלכות קדומות, חלקן מפותחות יותר וחלקן פחות. מספר ממלכות שקמו באזורים אלה הגיעו לעוצמה כה גדולה שהשאירה חותם ברור על ההיסטוריה המפוארת של אתיופיה ושל אפריקה כולה.
בממלכות שקמו באתיופיה נוצרה תרבות ייחודית שמקורה בכור ההיתוך של המהגרים שהביאו איתם שפה חדשה, כתב שמקורו בחצי האי ערב ואדריכלות אבן מפוארת שהיוותה את הבסיס לממלכת אקסום. עיר הנמל אדאליס, ליד מאסאווה שבאריתריאה, היוותה את שער הכניסה העיקרי לפנים הארץ. שער שדרכו נוצרו קשרי הסחר הבין יבשתיים בין אפריקה לחצי האי ערב ולתת היבשת ההודית.

אחת הממלכות הראשונות שקמו בתקופה זו היא ממלכת סבא אשר החלה את צמיחתה מתימן במאות ה 7-8 לפני הספירה והתפרשה בין היתר אל צפון אתיופיה. ממלכה זו הייתה ממלכה חשובה בתחום המסחר של אותה התקופה וייצאה לכל האזור סחורות רבות ותבלינים יקרי ערך, בראשם לבונה ומור. במקביל לממלכת סבא התפתחה גם ממלכת ד'אמט הקדומה. גם היא ממלכה שהתקיימה בין המאות ה-8 וה-7 לפני הספירה אשר הייתה בין הראשונות לשלוט על האזור שנמצא היום בצפון אתיופיה ובירתה הייתה העיר יחא. ממלכה זו פיתחה מערכות השקיה משוכללות, תוך שימוש במחרשות וכלי עיבוד אדמה, גידלה דגנים, ייצרה מוצרי ברזל ונשק ובנתה מבני אבן מרשימים לתקופתם.

הביקור בערים העתיקות של צפון אתיופיה, מקלה, עדווה, יחא ואקסום מאפשר הצצה נדירה לאתרים ההיסטוריים המרשימים שמרמזים ומספרים על עוצמת הממלכות ועל תקופות הזוהר שידע המקום. גם היום, בכל פעם מחדש כאשר אני מגיע לאקסום עם קבוצת מטיילים, אני מנסה לבקש משומר הסף של הכנסייה שיאפשר לנו להיכנס ולראות – אולי הארון עדיין שם…

המלכה המיתולוגית

המסורת האתיופית מספרת שעל בסיס ממלכות אלו קמה ממלכה אגדית גדולה ומפוארת מכולם. הייתה זו ממלכה שהיוותה אבן יסוד לתרבות אתיופיה לאורך מאות שנים. שמה של ממלכה זו שזור בעוצמה רבה, עושר רב וגם באגדות רבות על מלכה רבת מעשים – היא מלכת שבא.
כן, זו מלכת שבא המיתולוגית שהגיעה במסע ארוך מאתיופיה כדי לפגוש את שלמה המלך. מלכת שבא יצאה למסע ארוך לארץ ישראל, עם גמלים עמוסי מתנות רבות, בשמים, זהב ואבנים יקרות. מעבר לעובדה שמלכת שבא רצתה לפגוש את המלך המופלא והחכם באדם, הייתה גם מטרה נוספת לביקורה, מטרה כלכלית. מלכת שבא רצתה לקבל הגנה על נתיבי הסחר שדרכם הובילו שבטי האזור סחורות אל ממלכתה ובכך להבטיח שאלה לא ייפגעו.
אולם לפגישה זו היו השלכות דרמטיות על המשך ההיסטוריה האתיופית ויש אומרים גם על ההיסטוריה של העם היהודי. מן המפגש הזה הרתה מלכת שבא, וכאשר שבה חזרה עם פמלייתה ילדה בדרך את בנה מנליק הראשון, אשר ייסד את קיסרות אקסום ואת שושלת מנליק שממנה הומלכו מלכי אתיופיה על לעת החדשה.
אך מה לגבי ההשפעה על העם היהודי? על פי המסורת האתיופית, חוזר מנליק בבגרותו לירושלים כדי לפגוש את אביו. במהלך שהותו בירושלים הוא מקבל לידיו בחשאי מאחד הכוהנים את ארון הברית כדי להעביר אותו למשמר באתיופיה. ארון הברית כך מסופר, נודד עם מנליק בחזרה לאתיופיה ושם, בכנסייה קטנה בעיר אקסום נשמר הארון בקפידה מאז ועד היום, ולאיש לא ניתן להיכנס לראותו.
הביקור בערים העתיקות של צפון אתיופיה, מקלה, עדווה, יחא ואקסום מאפשר הצצה נדירה לאתרים ההיסטוריים המרשימים שמרמזים ומספרים על עוצמת הממלכות ועל תקופות הזוהר שידע המקום. גם היום, בכל פעם מחדש כאשר אני מגיע לאקסום עם קבוצת מטיילים, אני מנסה לבקש משומר הסף של הכנסייה שיאפשר לנו להיכנס ולראות – אולי הארון עדיין שם…

טעימה מפלאי העולם העתיק

בשנת 325 לספירה הייתה אתיופיה המדינה השנייה בעולם שקיבלה על עצמה את הדת הנוצרית ע"י המלך אזאנה כדת המדינה. הנצרות התפתחה במדינה והפכה לדת השלטת בצפון המדינה. לקראת סוף המאה החמישית הגיעו קבוצות של נזירים לאזור תיגרה והקימו שורה של כנסיות ומנזרים שביססו את הדת הנוצרית. עם הזמן הלכה והתפשטה הדת דרומה לאזורי אמהרה בואכה העיר רוהא השוכנת ברמת אתיופיה בגובה של 2,630 מטר. במרכזה של העיר נמצא אחד המבנים המרהיבים ביותר המאפשר טעימה מפלאי העולם העתיק.
הסיפור המיוחד של רוהא מתחיל עוד במאה ה 12 כאשר צאלח א־דין כובש בשנת 1187 את ירושלים הצלבנית ולא מאפשר יותר מעבר לירושלים. בעת ההיא, אנשים מאתיופיה היו עולים לרגל לירושלים. עם כיבוש העיר נוצר קושי לקיים את הקשרים עם הקהילה האתיופית שנמצאה בכנסיית הקבר בירושלים, והיה צורך למצוא תחליף לעיר הקודש.

אחד השליטים האחרונים משושלת זאגווה, שמלך בסוף המאה ה־12 היה המלך לליבלה. לפי המסורת, מחליט המלך לליבלה (Lalibela) לבנות באתיופיה את ירושלים החדשה ומתחיל במבצע הנדסי שלא נראה כמוהו בכל העולם העתיק. המלך לליבלה מחליט לחצוב בסלע הטוף האדום של הרי רוהא מערכת שלמה של כנסיות מרהיבות ביופיין שלימים תשנה את שמה ותכונה "פטרה של אפריקה" הלו היא העיר לליבלה.
כנסיית ביתה גיורגיס בלליבלה היא המוכרת מכולן. זוהי כנסייה מונוליטית חצובה בסלע האדום בצורה של צלב נוצרי. היא הגדולה ביותר במתחם הכנסיות של לליבלה, מתחם שהוא כולו מרכז עליה לרגל. מלבד כנסייה זו, יש עוד 11 כנסיות המקושרות ביניהם במעברים, מחילות ומנהרות סודיות. לפי המסורת נבנו הכנסיות על ידי 24 אלף פועלים שחצבו אותן בסלע במשך 20 שנה, כשבכל לילה, מספרת האגדה, עזרו המלאכים לפועלים העייפים וחצבו עבורם בסלע.
אבל כאן עולה השאלה, מדוע נחצבו הכנסיות בסלע? מדוע לא לבנות מבנים מפוארים בעזרת הידע הרב שצברו הבנאים האתיופים? התשובה לכך טמונה במאבקי הדת. צריך לזכור שזו הייתה תקופה שמוסלמים רבים מגיעים מכיוון חצי האי ערב ומצפון אפריקה ומנסים לכבוש את אתיופיה ולהרוס כל זכר לנצרות. כדי לשמור על הכנסיות יש צורך שיהיו יחסית מוחבאות, עמידות, ושלא ניתן יהיה לשרוף אותן. הפתרון היה ברור – כנסיות מוחבאות בתוככי ההר, עשויות אבן ועמידות לאורך שנים. הכנסיות אכן נחצבו ישר מתוך סלע האם ללא שום עבודת בניה. חלק מהכנסיות נחצבו כמקשה אחת מתוך סלע אחד, חלק נתמכות ע"י הסלע וחלק נמצאות בתוך מערה. העיר לליבלה מוכרת גם בכינוי "ירושלים החדשה" בזכות שמות הכנסיות הנושאות במקרים רבים שמות של אתרים בירושלים שנועדו לשמש כתחליף לירושלים הנצורה.
בשנת 1978 הוכרזו הכנסיות כאתר מורשת עולמית והביקור בהן הינו ללא ספק אחד משיאי הטיול בצפון אתיופיה. מומלץ מאוד להגיע אל לליבלה בחג הטימקט, אז הכנסיות רוחשות פעילות, כהני הדת לבושים במיטב הבגדים הצבעוניים ומכל פינה עולה שירה נוגה וצלילים המוסיפים למקום תחושת התעלות רוחנית.

טבע מרהיב ברמה הגעשית

אבל לא רק ממלכות וכנסיות מופלאות פוגשים בצפון. בחלק זה של אתיופיה יש טבע מרהיב של רמה געשית שהתרוממה לפני מיליוני שנים כתוצאה ממפגש הלוחות הטקטוניים של הלוח הערבי עם הלוח האפריקאי ותת הלוח הסומלי. רכס הרי סמיאן (Semien Mountains) נוצר כתוצאה מהתפרצות לבה מותכת ממעמקי קרום כדור הארץ, וזו יצרה שכבה של מסלע מגמתי שגרמה להתרוממות רכס ההרים. במשך מיליוני שנים נשחקה שכבת הסלע העליונה ויצרה את אחד מתצורות הנוף המרשימות עלי אדמות. הרי הסימיאן עשירים בפסגות הרים משוננות, סלעים חשופים ומצוקים אדירים המזדקרים לגובה של מאות מטרים, כאשר במרכז רכס הרי סימיאן נמצא ההר הגבוה ביותר באתיופיה, ראס דשאן, המתנשא לגובה של 4550 מטר. מערכת הגשמים הדו שנתית, האוויר הקר השורר בגובה ובידוד הרכס ייצרו תנאי מחייה המאפשרים למגוון בעלי חיים להתקיים במקום במערכת אקולוגית ייחודית. בבוני הג'ילדה החיים בלהקות גדולות, היעל האתיופי (Walia Ibex), זאב חבשי והפרס האתיופי (Lammergeyer) הינם רק חלק מבעלי החיים באותם ניתן לפגוש בהרי הסמיאן.

בהתאם למסלע הגעשי נוצרה במקום קרקע ייחודית עשירה במינרלים שיחד עם תנאי האקלים וגובה הרכס מאפשרת גם התפתחות של צומח מגוון וייחודי ביותר. הצמחייה בהרים מחולקת לארבע רצועות בהתאם לגובה פני השטח – בתחתית קיים חורש אפריקאי הררי, מעליו צומחות רצועות יער, אדמת מרעה ואחו אלפיני המשתרע בגבהים שמעל ל 3500 מטר. ברצועת הצומח העליונה נמצאים מינים נדירים של הצומח האפרו אלפיני, כמו צמחי הלובליות הענקיות וסביוני הענק. סביוני הענק יכולים להגיע לגובה של 7 עד 10 מטר. בראשם שושנת עלים צפופה ושעירה המגנה על קדקוד הצמיחה מפני קיפאון. בלילות הקרים נסגרת שושנת העלים וביום כאשר השמש זורחת נפתחת שושנת העלים. גם צמחי הלובליה ענקית הם מראה שלא רואים בכל יום. זהו צמח בעל שושנת עלים העוטפת את הגבעול. כל שושנת גדלה במשך כמה עשורים, מייצרת תפרחת גדולה אחת ומאות אלפי זרעים. צמחי הלובליה אוגרים מי גשם וטל בין שושנות העלים ובכך מאפשרים מצד אחד צימוח בעונות היובש ומצד שני מעטפת השושנה מגנה עליה מפני הלילות הקרים בגובה הרב. ללא ספק זוהי אחת מחוויות הטיול היותר מרתקות בכל הקשור לנופי טבע, צמחייה ובעלי החיים הייחודיים החיים כאן בהרי הסמיאן באתיופיה.

טף, טירות מבוצרות וצבעי מדבר

פעמיים בשנה נצבעות הרמות הגבוהות של צפון אתיופיה בגוונים שונים של ירוק עז על פי מחזור הגשמים השנתי. אגם טאנה שוקק חיים בעונות הרטובות, כאשר שפע של מים עשירים במינרלים נסחפים מאגן הניקוז הרחב ומספקים מזון עשיר לדגה שבאגם. המים הנאגרים באגם מוצאים במהרה את דרכם החוצה מצדו הדרומי של האגם ויוצרים את תחילתו של נהר הנילוס העוצמתי. לאחר זרימה מתונה של מספר קילומטרים בינות לצמחייה הירוקה הגדלה לגדות הנהר נופלים המים מגובה של 45 מטרים ויוצרים את מפלי הנילוס הכחול הנפלאים.
כמויות המים הגדולות היורדות על ההרים מאפשרות חקלאות נרחבת של גידולי דגנים רבים עליהם מתבססת האוכלוסייה המקומית כמקור מזון עיקרי ורב ערך. במשך מאות שנים התפתחו בכפרים שיטות של עיבוד אדמה, חריש, קציר ודיש של היבול העונתי תוך שימוש בכלי עבודה ידניים ובעזרת שוורים אותם רותמים למלאכה.
אבל אם מדברים על גידולים חקלאיים הרי שגולת הכותרת באתיופיה היא גידולי הטף. טף הוא הדגן הקטן בעולם ומהווה כרבע מתוצרת הדגן במדינה עד כי אתיופיה היא מרכז גידולי הטף העולמי. בשנים האחרונות הוכרז הטף כ "מזון על" המכיל את כל שמונה חומצות האמינו החיוניות לגוף האדם. הוא עשיר בברזל, מגנזיום, סידן, מנגן, חלבון, ויטמינים שונים ומשמש ברובו להכנת אינג'רה, ולחמי מחמצת שונים. גם כיום, כאשר מסיירים בינות לכפרים הפזורים בצפון ניתן לראות את צורת החיים החקלאית שכמעט ולא השתנתה במשך מאות שנים.

התוצרת החקלאית הרבה יחד עם מיקומה של אתיופיה על ציר הסחר הראשי שבין מזרח אפריקה לאסיה ואירופה יצרו יחד ערים משגשגות ועשירות לאורך ההיסטוריה. אחת הערים המוצלחות ביותר היא העיר גונדר שהוקמה בשנת 1632 והפכה במהרה לבירתה של אתיופיה משנת 1636 ועד אמצע המאה התשע עשרה.
העיר נוסדה על ידי הקיסר פאסילידס שבנה את טירתו בראש הגבעה וייסד בכך את המתחם המלכותי פאסיל גמב, אשר שימש את קיסרי אתיופיה ב-220 השנים שלאחר מכן. עם הזמן התפתחה גונדר והפכה למרכז חקלאי עשיר, לעיר מסחר תוססת ולמרכז תיאולוגי שריכז אליו מאמינים מכל האזור. במשך עשרות שנים מאז הקמתה שימשה העיר מרכז של אומנות, מוסיקה, מדע ותרבות. הקיסרים ששלטו במקום לאחר תקופת שלטונו של פאסילידס בנו גם הם כל אחד טירה משלו והרחיבו בכך את המתחם לעיר שלמה של טירות מבוצרות. טירות אלו חושפות עושר ארכיטקטוני המציג את המסורת העתיקה של אקסום לצד השפעות מערב הסעודית, ונחשבות לאחת מהערים המרתקות ביותר באתיופיה. מתחם הטירות הקיסרי נקרא פאסיל גמב והוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979.

אז איך קורה שמדינה עם עושר חקלאי כה רב, היסטוריה עשירה של שליטים חזקים נקלעת במהלך השנים למצוקת רעב כה גדולה עד כי חלק גדול מאוכלוסיית המדינה מתים ברעב? אכן שאלה מסקרנת שהתשובה עליה מורכבת כמובן מאתני הטבע אך לא פחות מכך בגלל מאבקי שליטה ותככים, אבל על כך אספר בכתבה אחרת…

מדבר ססגוני וההר המעשן

העונה הטובה ביותר לביקור בצפון אתיופיה היא ללא ספק סוף עונת הגשמים ותחילתה של העונה היבשה (אוקטובר – פברואר) אז ההרים נצבעים בצבעים מרהיבים של ירוק עז. אבל אם כבר מזכירים את הצבעים של אתיופיה אז ללא ספק מומלץ לבקר במקום הצבעוני ביותר במדינה – הצבעים של מדבר דנקיל (Danakil). במדבר דנקיל אפשר למצוא הרי געש פעילים, מישורי מלח אינסופיים, נאות מדבר פזורים במרחבים ותופעות גיאותרמיות מיוחדות היוצרות בריכות מים צבעוניות מרהיבות. זהו המדבר הגדול ביותר לאורך השקע הסורי-אפריקאי ועקב מיקומו הגאוגרפי במשולש אפר המחבר בין 3 לוחות טקטוניים (הלוח הערבי, תת הלוח הסומלי והלוח האפריקאי) הטמפרטורות בו גבוהות במיוחד עד כי בימים חמים יכולות להגיע לכדי 50 מעלות צלזיוס. הלוחות הטקטוניים עדיין פעילים ומתרחקים זה מזה בקצב של 1-2 ס"מ בשנה, מה שמאפשר עדיין לאחד מהרי הגעש במקום Erta Ale ("ההר מעשן" באמהרית) להישאר פעיל ולאפשר לאמיצים שבינינו הצצה לאגם הלבה הרותחת שבראשו. בנוסף להר הגעש יש במקום גם מעיינות גופרית חמים שנקראים שקע דאלול, שקע שנוצר בעבר מפעילות געשית. זהו בעצם שדה הידרותרמי הנמצא מתחת לגובה פני הים, כך שמי גשמים שיורדים בצפון מגיעים למקום ומחלחלים דרך הסדקים לעומק האדמה.
חלחול המים ממיס בתורו מינרלים שונים שחודרים עם המים עד לשכבת המגמה שנמצאת בעומק האדמה. כאשר אלה באים במגע עם המגמה מתרחשת המסת המלח, המינרלים ע"י המגמה ונוצר קיטור והתפרצויות געשיות שיוצרים מראה מרהיב: התפרצויות רבות של גייזרים בטמפרטורות שונות, מעיינות גופרית, מינרלים ותחמוצות שונות יחד עם מיני בקטריות המקנות לבריכות צבעים מרהיבים של ירוק, כחול וטורקיז עם צבעי צהוב גופרתי. כל אלה מעניקים למקום יופי שקשה לתארו במילים.
בעבר הרחוק היו חלקים נרחבים של מדבר זה מוצפים במי ים מלוחים. עם נסיגת מי הים ותהליך ארוך של אידוי מסיבי של מי הים נוצרו בשקעי האגמים העתיקים משטחי מלח לבנים המכסים חלקים גדולים בצפון המדבר. בני שבט האפאר שחלקם חיים במדבר צחיח זה מנצלים את משטחי המלח לצרכי כרייה. כבר מאות שנים שהמלח נחצב במקום תוך שימוש בכלי עבודה ידניים לצורת מלבנים אותם מעמיסים בערמות גדולות על דבשות הגמלים. עם מעט מזל ניתן לראות במקום שיירות ארוכות של גמלים הפוסעות במדבר וכמו לקוחות מתוך סרט אגדות ישן, נושאות את ערימות המלח הלבנות בדרכם למסחר בשווקים שמחוץ למדבר.

אז נעבור כעת לסיפורי הדרום?
מוזמנים לקרוא את החלק השני של הכתבה על המסע במנהרת הזמן אל שבטי הדרום – "צפון או דרום – מסע קסום באתיופיה – חלק ב'"

נכתב על ידי עודד אביעד – מדריך טיולים גאוגרפיים באתיופיה ומדינות מזרח אפריקה.
מתמקד בטיולי טבע תוך דגש על החי והצומח, היסטוריה והתרבות המקומית.

אולי יעניין אותך גם

ערים קדושות באתיופיה

מפלי הנילוס הכחול באתיופיה

הרי סימיאן באתיופיה – הגג של אפריקה

אתיופיה – 5 האתרים שאסור לפספס

אנחנו בפייסבוק

הטיולים הקרובים

טיול מקוצר בצפון אתיופיה

מאי 1, 2016

טיול לאתיופיה | 7 ימים | טיול פרטי הנופים המרהיבים, הכנסיות והארמונות העתיקים והתרבות העשירה של צפון אתיופיה

המשך קריאה...

הטיול המקיף לאתיופיה

מאי 30, 2013

הטיול המקיף לאתיופיה דרך האגמים והמפלים המרהיבים, הארמונות והכנסיות, השמורות הפראיות ובעלי החיים האנדמיים, השווקים הצבעוניים והשבטים המרתקים | 14 יום - ניתן להתאמה

המשך קריאה...