שוקי לוי – מדריך טיולים

לשוקי שלום,

עברו יומיים מעת שובנו ממרוקו ואני ("אשכנזי בן אשכנזי") עדיין שרוי באופוריית נופי, גווני, צלילי, ריחות … "ממלכת המערב".
בתוקף תפקידי השונים אני מגיח לחו"ל בממוצע פעם בחודשיים לפחות (לפעמים גם פעמיים בחודש), וכך מזה שנים רבות.
גם התגוררתי בחו"ל וכפי שסיפרתי לך, אף עבדתי תקופה מסוימת באל-על. כך שחוויית חו"ל כשלעצמה, "מהודו ועד כוש" (ואף מעבר לזה) אינה חדשה לי.

מאידך, זו לי הפעם השלישית בלבד לצאת לטיול ב"קבוצה מאורגנת". (שניים האחרים: לסין עם נספחים צבאיים בלונדון, ולירדן לאחר חתימת הסכם השלום). מכירי יודעים שאני חלש מאוד בחלוקת מחמאות, ועוד יותר בהעלאתן על הכתב, אבל הפעם אני ממש מרגיש "דחף לאו בר שליטה" לכתוב לך מספר מילים.

אומרים שלעולם אין לאדם הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשון. בשבועיים ימים אי אפשר להכיר אדם לעומק ואני גם לא מתיימר. אבל "הרושם הראשון" שאתה משאיר אצלי כולל:

# אוצר (לא בלום) של ידע רב-תחומי.

# יחסי אנוש מעולים.

# התאמה אינטלקטואלית, אינטואיטיבית ורגשית, ל"גובה העיניים" של כל פרט בקבוצה מעורבת ורבגונית.

# מינון מדויק (לפחות מבחינתי) בין דאגה לקבוצה ולכל פרט שבה, ובין "התעלקות" ו"נודניקיות".

# מינון מדויק (לפחות מבחינתי) בין "הסתחבקות" וטפיחה על השכם, ובין שמירת הדיסטנס הנדרש למדריך על מנת לאפשר לו קיום שליטה.

# יושר ויושרה בניהול העניינים (ואנחנו יודעים כמה מלכודות אורבות בעיסוק הזה, במיוחד במדינות עולם שלישי).

# כושר מנהלתי/לוגיסטי, שאיתו "תיקתקת" את התוכנית והלו"ז כמו שעון שוויצרי בעולם שבו הזמן הוא לא בדיוק יסוד נחשב.

ניתן אולי לסכם כל התכונות הנ"ל במילה אחת "מנהיגות", שאפשרה לך להנהיג אותנו ברחבי המגרב, ולנו ללכת אחריך בעיניים פקוחות וללא היסוס.

תודה לך על חווית חיים.

א. פלד