בדרום חבל ארץ פטגוניה היפיפה, בין שמורות ופארקים לאומיים רבים, שוכן לו פארק טורס דל פיינה, שנחשב לאחד מהפארקים הלאומיים היפים ביותר בדרום אמריקה, יש אפילו שיגידו בעולם כולו, ומהווה את נקודת השיא בכל טיול באזור זה.
הפארק העצום בגודלו משלב בתוכו אוצרות טבע נדירים, קרחונים הנראים מתפרצים מהמים, שלושה צוקי גרניט מרהיבים ואגמים בצבע כחול בוהק (שהעניקו לו גם את שמו), מפלים עוצמתיים, אזורי צמחייה שונים, זנים נדירים של בעלי חיים המאכלסים את הפארק כמו איילים ושועלים צ'יליאנים, קונדור האנדים ועוד מינים רבים של עופות דורסים, ואף חלק גדול משדה הקרח של דרום פטגוניה , כך שלא פלא שבשנת 1978 הוכרז הפארק כאחד מהשמורות הביוספריות של אונסק"ו.
המבקרים הראשונים באזור
בסוף המאה ה-19 הגיעה תיירת סקרנית מאנגליה לאזור, בשם פלורנס דיקסי, ותארה בספר שכתבה את צוקי הגרניט הגבוהים המציצים מתוך השלג, כ"מחטי קליאופטרה", כינוי שהיה משתמש בתקופה זו בעיקר למונומנטים גבוהים וצרים (אובליסקים) שנבנו בבירת אנגליה ובניו יורק. הקרחונים המחודדים מעשה ידי הטבע הרשימו את התיירת הסקרנית כמו גם את אלה שביקרו באזור אחריה כמו אוטו נורדנסקיילד שהוסיף אותו למפותיו במסעותיו לאזור הקוטב הדרומי, גינתר פלושוב, הטייס הגרמני שטס בשנות העשרים של המאה שעברה מעל האזור ואחרים.
מגדלי הגרניט והפסגות המשוננות
גולת הכותרת של הפארק היא ללא כל ספק מגדלי הפיינה, שלושת מגדלי הגרניט בעלי הפסגות המשוננות, השוכנים בין קרחונים, מפלים ואגמים יפיפיים, ומסלולי הליכה ברמות ואורכים משתנים, הנפרשים לאורך כ-250 ק"מ ומאפשרים למטייל בה ליהנות מחוויה ויזואלית נדירה אל מול הנופים המרהיבים ושכיות החמדה הרבות בפארק. למרות שההרים בפארק אינם גבוהים ביחס לאזורים אחרים בעולם (הפיינה גרנדה, הגבוה מבין ההרים, מתנשא לגובה של 3 קילומטרים בלבד), הם עדיין נחשבים לקשים לטיפוס, מה שמסביר את העובדה שפסגות ההרים נשארו מעין תעלומה עד שבסוף שנות החמישים של המאה שעברה הצליחו שני מטיילים איטלקים אמיצים לכבוש את פסגתו של הר הפיינה גרנדה.
אגמים המשמשים מקור חיים באזור הקפוא
הפארק כולל הרים וגבעות, אך אין לפסוח על שני האגמים שנוצרו מקרחונים שנמסו, אגם גריי ואגם דיקסון, חלק מאגם דל טורו, המשתרע על שטח של למעלה ממאתיים קילומטרים ומהווה חלק מהותי מהפארק, כמו גם נהר הפיינה, אורכו 15 ק"מ, החוצה את הפארק ועובר בין אגם דיקסון לאגם דל טורו, ויוצר את אחד המפלים המרכזיים בפארק, "המפל הגדול". האגמים משמשים מקור מים לעולם החי הגדול והעשיר בפארק, המגיעים אליהם להרוות את צימאונם. הפארק לא זוכה לכמות גדולה של גשמים, ולכן גם הצמחייה מועטה, עם זאת נוכל לקבל בפארק הזדמנות נדירה לצפות בבעלי החיים היפים והנדירים ביותר, כמו ארנבת פטגונית, עדרי גואנקו (קרוב-רחוק של הלמה והאלפקה), יען הבר הדרום אמריקאית, איילים צ'יליאניים ועוד.
לסיכום, פארק טורס דל פיינה הוא מקום שלא הייתם רוצים לבקר בו בלי מצלמה איכותית. המים הכחולים, סלעי הגרניט העצומים, ובעלי החיים המגיעים לאגמים יהיו חוויה עוצמתית שתזכרו לכל חייהם.
